כאשר נולדה נקרא שמה בישראל רות. עד גיל 22 הקפידה על קלה כבחמורה, ומאז עברה משבר ולצער משפחתה הפסיקה להיות דתיה. אלא שלא בכך הסתפקה, וכחלק משינוי זהותה בחרה כי מכאן ואילך תיקרא מיכל.
משרד הפנים אישר את בקשתה לשנות את השם, ומכאן ואילך קראו לה הכל מיכל, עד שהשם רות הלך ונשכח. בני משפחתה של רות/מיכל ממשיכים להתפלל. הם מבקשים מאלוהים שתחזור בתשובה ושתזכה לזיווג הגון. אולם בעיה בפניהם: על מי בדיוק להתפלל - על רות? על מיכל? על רות מיכל? או על מיכל רות?
שאלת רב לא איחרה לבוא. הם פנו לרב בן ציון מוצפי ושיחרו למוצא פיו בתוכניתו השבועית ברשת מורשת [מקבלים שבת, 21.12.07]. הרב הנמנה עם חשובי הרבנים הספרדיים בימינו פצח בהסבר מלומד על מהות השם, באופן ששופך אור על היחס שצריך להיות כלפי אנשים ששינו את שמם, שלא כנהוג על-פי ההלכה – בבית הכנסת.
כל אדם שהיה לו שם והוסיף לעצמו שם אחר - הסביר הרב מוצפי - שמו הקודם תקף כל עוד ישנם שלושה אנשים המכנים אותו ומזהים אותו בשם זה באופן קבוע, ולא איבד ממשמעותו. על כן אם הכל קוראים לה מיכל ולא רות, הרי שדי לציין את שמה החדש, מיכל.
כאשר יש שלושה הקוראים לה רות, אמר הרב כי יש לציין את שני השמות, כאשר השם הראשון צריך להיות "שם העריסה" – השם בו קראו לה הוריה בהיותה בעריסה.
נגד כפל שמות משפחה לאישה נשואה בתוך כך יצא הרב ישראל רוזן נגד נוהג ולפיו משמרות נשים נשואות את שם משפחתן מנעוריהן. במאמר המתפרסם בעלון השבת "שבת בשבתו", הזהיר הרב כי הדבר עלול להפוך למדרון חלקלק, שסופו הענקת שמות משפחה שונים לילדים המשותפים.
הרב רוזן, המשמש כראש מכון צמת, הזהיר מפני אידיאולוגיה העטופה במילים יפות, כלשונו, של 'שוויוניות' ו'שימור הזהות האישית'. אידיאולוגיה זו מבטאת לטענתו "מסר פמיניסטי הנוטש את המסורת הפטריאכלית, מבטא את אי-היותן 'קניין' הבעל ומבליט את עצמיותן ללא התבטלות, שיעבוד ופחיתות" תוך פגיעה בערכי המשפחה. "יש כבר ניצנים לנשואות המחזיקות בשם משפחת נעוריהן בלבד, כאומרות: 'הנישואין הם פרט משני בחיים', 'מי צריך לדעת שאנו נשואות?' ו-'זו פלישה לצנעת הפרט'", לשון המאמר.