פתאום קם לו בבוקר מהנדס מצליח ובעל-שם ומתחיל לחשוב: זהו זה. עד כאן! מסרגל החישוב קצת קשה לפרנס משפחה. ואז הוא מחליט החלטה גורלית ומשונה: להיות...קצב. זה, בדיוק, מה שקרה לצבי אבן-חן (30), יליד תל אביב, המתגורר עם רעייתו (בוגרת אוניברסיטת חיפה בהיסטוריה ובלשון עברית) ושני ילדיו בבית מטופח ברמת-גן.
ייאמר מייד כי "תאוות הבשרים" דבקה בצבי, לא במעט, בעטייה של רעייתו, נירה, עקרת-בית ובתו של איש עסקים מצליח לייצור ולשיווק בשר.
את החלטתו הגורלית והבלתי-שיגרתית, ללכת בדרך כל בשר ולהמיר את משרד המהנדסים באטליז, קיבל צבי עוד לפני שלוש שנים. עד אז הספיק לרכוש ותק וניסיון של שלוש שנים בעבודתו כמהנדס-בניין.
בפרק-זמן זה הספיק לעבוד בשירותם של מספר משרדים לתיכנון ולייעוץ הנדסי, ואף כי מעסיקיו רוו ממנו נחת, חש עצמו צבי מתוסכל בעבודתו. "השוק היה מוצף אותם ימים במהנדסים" - הוא מתוודה - "וחלומי, לפתוח משרד-מהנדסים עצמאי, הפך למשימה בלתי-אפשרית עבורי. כבעל-משפחה, חשתי כי יקשה עלי לקיים בית ברמת-חיים גבוהה, כל עוד אני עובד-שכיר".
האלטרנטיבה של ביסוס כלכלי-עצמאי לא נתנה לו מנוח. הוא החל בודק אפשרויות חלופיות שונות שניקרו בדרכו. עד שלבסוף גמלה בו ההחלטה הגורלית לעשות הסבה מקצועית ולהיכנס לעסקי הבשר של משפחת-רעייתו. בדיוק באותה עת נודע לו כי בעל אטליז-יוקרה, באחד מיישובי השרון, שעם לקוחותיו נמנים רבים מה"מי ומי", החליט להגר לחוץ לארץ ולמכור את זכויות-הבעלים שלו. בלי להסס הרבה, ובסיועה של משפחת-רעייתו, החליט צבי לקחת את העסק בידיים.
החומר והרוח צבי, שהמיר בין לילה את חליפת המהנדסים שלו בסינור הקצבים הלבן, ראה בהסבה המקצועית שלו לא רק אתגר מפתה, אלא גם השלמה אידיאלית לעבודתו כמהנדס. היועץ והמתכנן שבו - ראה בעסק שלו לא סתם אטליז, אלא גם מרכז לייעוץ טכנולוגי של שיווק-בשר.
את הקריירה החדשה שלו החל היישר מאחורי דלפק הבשר. מכאן המשיך כחותך וכמפרק-בשר - שהיא תורה בפני עצמה. בשלב מאוחר יותר החליט לגוון את נתיב ההשתלמות שלו בחוץ לארץ. שם נטל חלק בהרצאות ובסימפוזיונים מקצועיים ואף בתערוכות-מזון.
משלמד עד מהרה את רזי המקצוע החדש, החליט גם להתמחות בכל מה שקשור בשיפור איכות הבשר לסוגיו - אחד מן המורכבים בענפי המקצוע. תוך כך עסק גם ברכישת ציוד חדיש לאטליז שלו ובשיפור השירותים האישיים ללקוחות. לצורך כך הסתייע בצוות של עשרה עובדים - כולם בעלי-מקצוע מעולים.
צבי אינו מתחרט אף לרגע על ההסבה המקצועית שלו. הוא אינו מתכחש לעובדה כי בעסקי הבשר הוא גורף רווחים נאים, וכי מעולם לא יכול היה לנהל רמת-חיים גבוהה כל-כך, אילו היה ממשיך לעבוד כמהנדס שכיר.
העובדה כי עשה הסבה מקצועית שכזו אינה גורמת לו לפיצול אישיות. להיפך, הוא נעזר לא מעט, בעיסוקו החדש, ביידע שרכש בטכניון ואף מצליח ליישם אותו בכל הקשור לתיכנון, עיבוד הבשר ומוצריו. "הבשר", הוא אומר, לא בלי גאווה, "אינו אלא החומר, וההנדסה היא הרוח שמפיחה בו חיים"!
