בית המשפט הגבוה לצדק דחה עתירה של קצין בחיל הקשר בדרגת רב סרן להורות לצה"ל להעלותו לדרגת סגן אלוף על סמך הבטחות שניתנו. השופט אליקים רובינשטיין, בהסכמת השופטים אדמונד לוי ועוזי פוגלמן המליץ לצה"ל לתת לקצין, שפרש בינתיים, דרגת סגן אלוף במילואים. עם זאת, מתח השופט רובינשטיין ביקורת חריפה על התנהגות צה"ל בפרשה ובייחוד על התבטאויותיו המעליבות של אלוף כלפי הקצין ומפקדו.
את העתירה הגיש רב סרן אמיר זיו, ששירת בצה"ל מ-1982 עד 2006. הוא פרש לאחר שנותר בדרגת רב סרן 14 שנה. מפסק הדין של בג"צ עולה כי בכל שירותו של רס"ן זיו היו ההערכות אליו טובות. במארס 2001 התקיים דיון בראשות קצין קשר ואלקטרוניקה ראשי (קשר"ר), שבו נכחו מפקדיו של זיו, ראש חטיבת התקשוב תא"ל אמנון כץ ורמ"ח תקשוב אל"מ ישראל רום (רוסו). הם דנו בקידום קצינים לדרגת סגן אלוף בנוהל אישי. תא"ל כץ ואל"מ רוסו בישרו לזיו כי אושר לדרגת סא"ל אישית לשנת 2002 ואיחלו לו מזל טוב. תא"ל כץ אישר לאחר מכן כי רס"ן זיו "מתוכנן לקבל דרגת סא"ל אישית בשנת 02".
אבל לאחר שחלפו עוד שנתיים ולא נעשה דבר, הגיש רס"ן זיו קבילה לנציב קבילות החיילים. הנציב השיב כי תא"ל יהוא אבן-זהב, שהיה סגנו של תא"ל כץ ואחר כך החליפו בתפקיד הודיע לו כי זיו "לא אושר לקידום ב-2002, ולא נדון ב-2003". הנציב ציין כי אומנם נגרמה לזיו עגמת נפש על-רקע פיתוח ציפיות בשל הודעת תא"ל כץ, וכי קיימת באגף עמידה בהתחייבות כלפי קצינים שאושרו כזכאים לסא"ל, אך איש לא התחייב כלפיו. נציב הקבילות הוסיף כי אומנם נמסר לעותר כי הוא מתוכנן לדרגת סא"ל, אך מי שנתן את המידע לא היה מוסמך לכך בלא לקבל אישור ממי שמוסמכים לאשר דרגת סא"ל: קשר"ר, עוזר ראש אג"ם וראש אגף כוח אדם (אכ"א)".
הכותב לא משפטן "מקצין בדרגת רס"ן ניתן לצפות שיידע את מדרג הסמכויות ובעלי התפקידים המוסמכים לאשר דרגה בכירה כדרגת סא"ל", כתב הנציב.
ב-2005 כתב ראש אגף התקשוב, קצין בדרגת אלוף, לזיו כי בדיון אצל קשר"ר נאמר כי דברי תא"ל כץ היו "אמירה לא זהירה" ו"אין בכוונתי לנהוג 'זילות' בדרגת סא"ל".
לאחר פניות נוספות לרמטכ"ל ולפרקליט הצבאי הראשי, שנדחו אף הן, עתר זיו לבג"צ.
בתשובת צה"ל, באמצעות פרקליטות המדינה, נטען כי מפקדיו של זיו לא היו מוסמכים לקדמו. רק קשר"ר מוסמך לכך, בכפוף לאישורם של שני ראשי אגפים (אלופים) במטה הכללי - ראש אגף תקשוב וראש אגף משאבי אנוש. עוד נטען כי המונח "הבטחה" בסיכום הראיון של רמ"ח תקשוב מפברואר 2003 אינו בעל משקל במישור המשפטי, שכן אין הכותב משפטן.
הייתה הבטחה חצי אפויה בפסק הדין שדחה את העתירה, כתב השופט רובינשטיין כי "אין לומר שלא הייתה הבטחה. אומנם מפקדיו של זיו שבישרו לו את בשורת הסיכום אצל הקשר"ר לא היו בעלי הסמכות בשורה התחתונה, אך המפקדים הללו גם לא היו קוטלי קנים, במובן זה שהבא מפיהם, במיוחד כשהוא נתלה באילן גדול של דיון אצל הקשר"ר, אינו יכול שלא להיתפס כהבטחה".
עם זאת, כתב השופט "המבטיחים לא יכלו לעמוד היררכית ובמארג הסמכויות מאחורי ההבטחה, לכן גם בעיני רס"ן זיו לא יכלה להיות הבטחתם סמכות נחזית במלוא מובן המילה". "עסקינן בהבטחה, אלא שהיא היתה כעוגה שלא נאפתה דיה", הוסיף השופט.
האלוף העליב השופט כתב כי התבטאותו של ראש אגף התקשוב כי אינו רוצה לנהוג זילות בדרגת סא"ל הייתה מעליבה. "היא מצערת יותר מהתנסחותו הכנה של תא"ל כץ, שאותה ראה ראש האגף כאמירה "לא זהירה", הוסיף רובינשטיין.
השופט כתב על הפרשה: "התמונה שנגלתה אינה מלבבת. גם אם ההבטחה שניתנה לעותר לא עמדה באופן משפטי בדרישת ההבטחה המנהלית שבפסיקה, לא היה מקום להביא לעוגמת נפש זו".
רובינשטיין המליץ לצה"ל "להפיק לקחי הדרכה לקצינים כדי להסביר את מדרג הסמכויות בהבטחות ובמימושן, כיוון שהדעת נותנת כי עלולים לקרות, ואולי קורים, עוד שכאלה".
