תושב כפר סבא כבן 57 תובע מבית החולים מאיר ומ"כללית שירותי בריאות" לפצות אותו על נזקים שגרמה לו רשלנותם של הרופאים והאחיות. עורכי דינו, דן אשכנזי וירון גרוס טוענים כי הנזק נאמד ב-5 מיליון שקל.
מכתב התביעה עולה כי האיש עבר ניתוח כריתת ערמונית ובסיומו השאירו בגופו צנתר שתן. לאחר שבועיים הגיע לבית החולים להוצאת הצנתר. לטענת עורכי הדין אשכנזי וגרוס, שכחה האחות כי הצנתר מחובר בחוט חזק לדופן הבטן, ומשכה אותו בכוח, תוך קריעת רקמות וגרימת נזק לאברים פנימיים. בכך לא תם מסלול הייסורים של החולה. רופא שנזעק לשמע צעקותיו חתך את החוט ושחרר את החולה הביתה. החוט נשאר שנתיים וחצי בשלפוחית השתן שלו, ובפרק זמן זה הוא מתעבה עקב הצטברות משקעים עליו, עד שבצילום רנטגן הוא נראה כבר כ"צינור".
בכתב התביעה נטען כי האחות שביצעה את הוצאת הצנתר מגוף החולה, שכחה כנראה את דבר קיומו של המתקן המחזיק את הצנתר במקומו, והחלה למשוך את הצנתר מאבר מינו כאילו אינו מקובע פנימה. מובן שהצנתר, שהיה קשור לחוט חזק, שהסתיים בקשר גדול מחוץ לבטן החולה, סירב להיענות למשיכתה. לכן הגבירה האחות את כוח המשיכה שלה, כדי התגבר על התנגדות הצנתר. ואכן, "הצליחה" האחות להעביר את הקשר הגדול אשר החזיק את החוט מחוץ לגוף החולה, דרך דופן הבטן, תוך שהקשר מרחיב בעוברו את הנקב הזעיר והופכו לחור גדול ומדמם.
בשלב זה נתקע הקשר בתוך חלל הבטן, מחוץ לשלפוחית. האחות המשיכה למשוך, תוך התעלמות מצעקות הכאב של האיש. עתה הגיע הקשר אל הדופן החיצונית של שלפוחית השתן, ושם נתקע שוב. האחות לא התקשתה "להתגבר" על התנגדות הקרום העדין של השלפוחית, והצליחה להעביר את הקשר גם דרכו, תוך קריעה והרס הרקמות.
גם הרופא משך בשלב זה הגיע הרופא. הוא סילק את האחות ממקומה, ואחז בעצמו בצנתר שקצהו כבר מחוץ לאבר מינו של התובע.
הרופא הפעיל את מלוא כוחו על הצנתר, במקביל דחק בידו השנייה את אבר המין לכיוון השני, ובסופו של דבר הצליח למתוח את החוט ולמשוך החוצה את כל הצנתר. אבל חלק גדול מן החוט שבקצהו הקשר, נותר בגוף החולה, משום שהקשר נעצר אי-שם בתוך השלפוחית, וגם הרופא לא הצליח למשוך אותו החוצה.
לפיכך, הפעיל הרופא מתיחה מהירה, שמשכה החוצה ככל שניתן מן החוט, ואז ח ת ך את החוט במקום שבו יצא מאבר מינו של האיש. החוט המשוחרר שב ונבלע אי-שם במערכת השתן פנימה.
בשלב זה שוחרר האיש לביתו, אך בכך לא מלאה סאת יסוריו.
שנתיים וחצי סבל מכאבים עזים בימים ובלילות. במיוחד גברו עליו הכאבים בעת הטלת שתן, עד שהוא החל להימנע משתייה.
האיש פנה שוב ושוב למרפאות של בית החולים מאיר ושל כלית שירותי בריאות. הוא נשלח לבדיקות חוזרות. ובכולן נראה בבירור החוט העבה שבתוך מערכת השתן שלו.
בשנתיים וחצי שחלפו מאז הניתוח, התעבה החוט כל כך עד שבאחת הבדיקות האחרונות, סבר רופא הרנטגן כי מדובר ב"כנראה חלק של צינור".
מהמרכז הרפואי מאיר נמסר בתגובה, כי "הניתוח בגינו הוגשה התביעה בוצע לשם הסרת גידול ממאיר מגופו של התובע. הניתוח עבר בהצלחה, והחולה החלים מהסרטן. במהלך השנים שחלפו מאז הניתוח, בחר התובע להמשיך במעקב וטיפול של צוות בית-החולים.
בניגוד לעולה מטענות התובע, אין כל נזק הקשור לאירוע עליו הוא מלין. עם קבלת כתב-התביעה, על כל נספחיו וחוות-הדעת המצורפות אליו, יגיש בית-החולים כתב-הגנה".
