בית משפט השלום בתל אביב חייב את כל שוכני בניין משרדים בתל אביב להשתתף בפיצוי עובדת באחד המשרדים שנפלה לפיר המעלית, צנחה 4 קומות ונפצעה קשה. השופט דוד גלדשטיין קבע כי אפילו בעלי המשרדים ושוכריהם בקומת הקרקע חייבים לשלם. עם זאת הטיל את עיקר תשלום הפיצויים על המשרד שהעסיק את העובדת ועל החברה שתחזקה את המעלית.
אסתר דרעי, בת 38, התקבלה ב-1993 לעבודה כמנהלת חשבונות במשרד "מצדה" בקומה הרביעית של בניין ברחוב מוזס 20 בתל אביב. חודש וחצי לאחר שהחלה לעבוד, פתחה את דלת המעלית, נכנסה, וצנחה בפיר המעלית הפתוח עד שנחתה על גג המעלית. היא נפצעה קשה, אושפזה בבית חולים איכילוב חודשיים ולאחר מכן הועברה לשיקום בבית חולים לוינשטיין. עקב התאונה נותרה נכה וחייה השתנו.
היא הגישה תביעה לפיצויים על נזקיה נגד החברה שהעסיקה אותה, נגד חברת א. צום האחראית על תחזוקת המעלית, נגד 51 הבעלים והמשתמשים של היחידות האחרות בבניין, ונגד ועד הבית המשותף. המוסד לביטוח לאומי הגיש אף הוא תביעה נגדם להחזיר לו את התגמולים ששילם, וישלם, לדרעי.
במשפט התברר כי המעלית נועדה למשא בלבד, אין בה דלתות פנים, אין פיקוד ונסיעת אנשים בה מסוכנת ביותר. עוד התברר כי הסכנות והתקלות במעלית היו ידועות לכל שוכני הבניין, אך הם התעלמו מכך ונקטו תחבולה כדי להפעילה. דרעי לא ידעה על כל אלה משום שהייתה חדשה במקום, ולכן השתמשה במעלית בלא שימוש בתחבולה הדרושה.
השופט דוד גלדשטיין קבע כי כל הנתבעים התרשלו ואחראים לנזקיה של דרעי, אם כי בשיעורים שונים. המעביד אחראי לנזקים משום שלמרות חובתו לדאוג ולהגן על עובדיו, לא טרח להזהיר את העובדת החדשה מפני התקלות הכרוכות בשימוש במעלית.
החברה שתחזקה את המעלית לא ביצעה את הבדיקה הדרושה של המעלית זמן רב. והשוהים בבניין הפעילו אותה לאחר שפג התוקף של בדיקת הבודק. גם הליקויים במעלית היו ידועים לה, אך אנשיה לא התריעו עליהם לשאר משתמשי הבניין, ובכך התרשלו.
הכל התנערו מאחריות לגבי בעלי היחידות בבניין, ציין השופט כי לפי חוק המקרקעין הם חייבים להשתתף בהוצאות הדרושות להחזקה תקינה של הרכוש המשותף, כולל המעלית, ולקיים נציגות לצורך זה. "לא מצאתי כי הייתה כזאת באופן רשמי, וכל אחד הטיל את האחריות על כתפי האחר", כתב השופט.
הוא ציין כי הדיירים לא דאגו לתאורת מסדרון ועל דלתות פיר המעלית, לא דאגו לתאורה בתא המעלית, ולא דאגו לאסור נסיעת נוסעים במעלית. הששופט הדגיש כי בעלי היחידות והדיירים בבניין היו צריכים לחזות אפשרות פגיעה מהדרך שבה השתמשו במעלית, ממצבה התחזוקתי ומכך שעצמו עיניהם ולא דאגו לקיום נציגות בבית המשותף שדאגה לתחזוקת המעלית.
השופט קבע כי המעביד חייב לשאת ב-80% מנזקה של דרעי, חברת תחזוקת המעליות ב-10% והדיירים ובעלי היחידות ב-10%. השופט דחה את הטענה כי אין הדיירים בקומה הראשונה לא התרשלו בתחזוקת המעלית, משום לא הובאו ראיות שהם לא השתמשו בה. כמו כן לא מצא מקום להבחין בין שוכרים לבעלים.
הם זאת החליט לחלק את האחריות לפי קומות. הבעלים והשוכרים בקומה 4 ישאו ב-50% מסך חבות הבעלים והשוכרים, קומה 3 ב-30%, קומה 2 ב-20% וקומה ראשונה ב-10%.
