אפיזודות קצרות של בלבול, אמנזיה (שכחה), או התעלפות ללא הסבר רפואי פשוט עלולות לרמוז על עלייה בסיכון לשבץ ולדימנציה בקרב אנשים מבוגרים.
רופאים לעתים קרובות מתייחסים לאפיזודות אלו כהתרחשויות לא רציניות, אך חוקרים גילו כי הן קשורות לעלייה של 50% בסיכון לשבץ ולדימנציה בקרב אנשים בגילאים 55 ויותר.
החוקרים - מהמרכז הרפואי Netherlands' Erasmus כתבו כי ממצאי המחקר החדש בוחנים את ההנחה - המשמעותית אך נטולת היסוד - כי אירועים אלו אינם מזיקים.
- ממצאי המחקר פורסמו בגיליון דצמבר של העיתון של איגוד הרפואה האמריקני.
הסיכון לשבץ חולים שעברו "מיני שבץ", או "שבץ קטן" - עם תסמינים שנמשכים בדרך כלל רק מספר דקות - נמצאים בסיכון גבוה לשבץ חמור יותר עם השלכות רפואיות חמורות יותר.
תחת ההגדרה הרפואית של 'התקף איסכמי חולף (TIA)', מחקרים הראו כי אחד מכל 10 חולים שעבר מקרה של שבץ מסוג זה יסבול משבץ חמור בתוך 90 יום מהאירוע.
אך אבחון TIA הוא קשה במיוחד מאחר שהתסמינים לעתים קרובות נעלמים מאוד מהר.
במחקר הנוכחי, החוקרים בדקו תפקיד טווח רחב של אירועים נוירולוגיים ומקומם בסיכון הגבוה לשבץ.
התקפים נוירולוגים אירעיים אלו (TNAs), כפי שכינו אותם החוקרים, הוגדרו כאירועים שמעורבים בהם תסמינים נוירולוגיים שבדרך כלל נמשכים רק מספר דקות או שעות ולא יותר מ-24 שעות.
TIAs תוייגו כ-TNAs מוקדיים. אירועים אחרים - כולל אמנזיה שנעלמת במהירות, בלבול, או סחורחורת והתעלפות - תוייגו כ-TNAs לא מוקדיים.
המחקר כלל 6,062 תושבי הולנד מעל גיל 54 (הגיל הממוצע היה 68) ללא הסטוריה של שבץ, התקף לב או דימנציה. מעקב אחריהם נעשה לאורך 12-15 שנים עד דצמבר 2004.
במהלך תקופת המעקב, 548 מהמשתתפים סבלו מ-TNAs, כש-282 סווגו כמוקדי, 228 כלא מוקדי ו-38 כמעורב.
שכיחות TNAs מוקדי ושאינו מוקדי היתה דומה בין גברים ונשים ותדירות האירועים עלתה עם הגיל.
בהשוואה למשתתפי המחקר שלא סבלו מ-TNAs, אלו שסבלו מ-TNAs מוקדי היו בסיכון גבוה יותר מפי שניים לשבץ. הסיכון שלהם לסבול משבץ חמור בתוך 90 יום היה 3.5%.
חולים עם TNA לא מוקדי היו בסיכון גבוה ב-56% לשבץ ובסיכון גבוה ב-59% לדימנציה לעומת משתתפי המחקר שלא סבלו מ-TNA.
הממצאים הראו כי TNA לא מוקדי אינו רק גורם סיכון לשבץ, אלא גם לדימנציה.
תמים או הרסני? החוקרים ציינו כי מן הממצאים ניתן להסיק בבירור כי רופאים לא צריכים להתעלם מאירועים נוירולוגיים אירעיים ללא הסבר כמו פרצי בלבול, אמנזיה או התעלפות בקרב החולים המבוגרים שלהם.
עובדות אלו מלמדות כי אוסף האירועים הללו שזכה בדרך כלל להתייחסות כאל אירועיים לא מסוכנים מתברר כמסוכן אחרי הכל.
החוקרים ציינו כי הממצאים מדגישים את הצורך להמשיך ולחקור אירועים אלו. רוב הזמן הם עשויים להסתיים כפי שהחלו אך צריך לדעת להבחין בין האירועים התמימים לבין המסוכנים שבהם.
במהדורה נלווית למחקר, קראו החוקרים לרופאים להעריך את הסיכון של החולים לשבץ בעזרת תסמינים אלו.
