בית המשפט החליט (ה', 03.01.08) להחמיר את עונשו של נאשם, שהורשע בהתעללות בבעלי חיים, וגזר עליו 10 חודשי מאסר, מהם 3 חודשי מאסר לריצוי בפועל.
הנאשם, צעיר יליד 83, הודה והורשע בעבירות של התעללות בבעלי חיים. על-פי עובדות כתב האישום, בהן הודה הנאשם, הוא השליך מחלון דירתו שני גורי חתולים השייכים לשכנתו, המתלוננת, בתוך שקית ניילון. אחד הגורים מצא את מותו והשני נפגע ונעלם.
בית משפט קמא גזר על הנאשם עונש של חודש מאסר לריצוי בפועל במתקן כליאה, חצי שנה מאסר על תנאי, למשך שלוש שנים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור העבירות שבביצוען הורשע, למשך שלוש שנים. בנוסף, חייב את הנאשם לפצות את המתלוננת פיצוי בסך 3,500 ש"ח.
בית המשפט המחוזי, שישב בהרכב של שלושה שופטים (ר. שפירא, ע. גרשון, צ. קינן), ציין כי המחוקק קבע, בשני חיקוקים שונים (סעיף 451 לחוק העונשין, סעיף 2 ו-17 לחוק צער בעלי חיים), את העונש הראוי לפוגע בבעלי חיים, והוא שלוש שנות מאסר. בית המשפט הטעים כי העונש הקבוע בדברי החקיקה מנחה את בתי המשפט בבואם לגזור את הדין. העובדה שהמחוקק חזר והדגיש את הענישה הראויה בשני דברי חקיקה שונים, ורמת הענישה הקבועה בחוק, צריכות לעמוד לנגד עיני בית המשפט בבואו לגזור את הדין.
הפסיקה של בית המשפט כבר קבעה בעבר כי התעללות בבעל-חיים, התאכזרות אליו, עינויו, הינם מעשים בלתי מוסריים, בלתי הגונים ובלתי הוגנים. תחושת החמלה שאנו חשים לבעל-חיים שמתעללים בו נובעת ממקום עמוק בליבנו, מרגש המוסר שבנו. רגש הנחרד לנוכח פגיעה בחלש ובחסר-ההגנה. בית המשפט ציין כי בעל חיים ליד האדם הוא כילד תמים וחסר-הגנה. התעללות בילד תזעזע אותנו וכך היא התעללות בבעל חיים.
בית המשפט קבע כי חשיבות מניעת ההתעללות וההתאכזרות לבעלי חיים אינה רק בצורך להגנה עליהם. מניעת התעללות ואכזריות באה, בראש ובראשונה, כדי להגן על האדם. מי שמתאכזר ומתעלל מעיד על דפוסי התנהגות. המתאכזר ומתעלל בבעלי חיים, סופו שיפגע בבני אדם. מכאן החשיבות שראה המחוקק בהגדרת האיסור שבהתעללות ובהתאכזרות ככלל, גם כאשר הנפגעים הם בעלי חיים. תכלית החקיקה האוסרת התעללות והתאכזרות לבעלי חיים היא הגנה על האדם עצמו. מכאן נגזרת החשיבות שבענישה הראויה.
בית המשפט ציין כי תכליות הענישה הן, בין היתר, הרתעת היחיד והרבים מפני ביצוע עבירה והעברת מסר ברור בדבר הפסול שבהתנהגות האסורה. במקרה זה, הגנת בעלי החיים חסרי הישע, כרכיב בהגנת החברה כולה, מחייבת ענישה מרתיעה והולמת.
לאור האמור, סבר בית המשפט כי רמת הענישה בעבירות של התעללות והתאכזרות בבעלי חיים צריכה להיות מחמירה יותר. משך תקופת המאסר הנגזרת צריך להביא לידי ביטוי את כוונת החקיקה כפי שבאה לידי ביטוי בשני דברי החקיקה השונים ואת תכלית ההגנה על החברה כולה, לרבות בעלי החיים שבה.
לפיכך, החליט בית המשפט להחמיר את עונשו של הנאשם ולגזור עליו 10 חודשים, מהם 3 חודשי מאסר לריצוי בפועל, ביחד עם שבעה חודשי מאסר מותנה. יחד עם זאת, בית המשפט ציין, כי יש מקום לאפשר לנאשם לרצות את עונשו בעבודות שירות.
