המדינה דורשת (יום א', 6.1.08) לדחות תביעת נזיקין של זוג שנישא בקפריסין על-רקע היות אחד מהם "ללא דת". השניים טוענים כי עקב התרשלות המדינה אשר לא הקימה רשות לרישום נישואיהם בארץ, נאלצו לצאת ולהנשא בקפריסין. מנגד, המדינה דורשת לדחות את התביעה בטענה כי חיובה בנזיקין משמעו הכרה "בדלת האחורית" בנישואים אזרחיים.
אזרחים סוג ב' התובעים, אלכסנדר גינדין וליליה יצחקוב טוענים בתביעה שהגישו באמצעות באי-כוחם עוה"ד רומן כצמן ואילינה ציפרסון כי על המדינה לפצותם בסכום של מעל 20 אלף שקלים מאחר שלא עשתה את המוטל עליה, לאפשר להם להנשא בארץ. לטענתם המדינה לא פעלה על-פי פקודת הנישואים והגירושים המחייבת אותה להקים "רשות רושמת" לנישואים אזרחיים. בכך לטענתם קיפחה המדינה "את זכויות היסוד שלהם וגרמה להם לחוש השפלה ואפליה בבחינת אזרחים סוג ב'". כאמור בתביעה נדרשת המדינה לפצותם על ההוצאות שנגרמו להם עקב היציאה לטקס הנישואין בקפריסין.
המדינה מנגד דורשת לדחות את התביעה בטענה כי למעשה מדובר בנסיון לקבל הכרה בנישואים אזרחיים באמצעות תביעת נזיקין. פקודת הנישואים והגירושין עליה מבססים השניים את טענתם "עוסקת בהיבט המנהלי בלבד ואין לראות בה מקור להסמכת פקיד לערוך נישואים אזרחיים", נטען בתגובת המדינה. אין מכוחה של פקודה זו כדי לחייב את המדינה לאפשר להנשא בישראל נישואים אזרחיים. על-פי המצב החוקי אין אפשרות בישראל לערוך נישואים בין זוגות, יהודי ו"ללא דת", הרי שטענת בני הזוג היא "כי עצם החקיקה הקיימת במדינת ישראל אשר כאמור אינה מאפשרת להם להנשא, יוצרת חבות של המדינה בנזיקין כלפיהם ומחייבת את המדינה לפצותם בגין נזקיהם הנטענים".
הסדר שלילי מכוון המדינה מוסיפה וטוענת כי "אזרח או תושב אינם יכולים לתבוע את המדינה בשל אי שינויו של מצב חוקי המכביד עליהם. המחוקק קבע כי בישראל ניתן להנשא על-פי הדין האישי בלבד...אין חולק כי אין דין אישי על פיו יכולים בני הזוג התובעים להנשא לבני זוגם. אם מפני שהם חסרי דת ולפיכך לא חל עליהם דין אישי כלשהו". לטענת המדינה אין מדובר במצב מקרי או בלאקונה משפטית אלא ב"הסדר שלילי מובהק שנקבע על-ידי המחוקק...יש התומכים בהסדר זה ויש המתנגדים לו, אך אלו גם אלו יודו כי ההסדר נקבע בכוונת מכוון".
עוד טוענת המדינה כי התובעים מבקשים "לעקוף את הדין המהותי כפי שנקבע על-ידי המחוקק, וזאת לא ניתן לעשות. ייתכן כי התובעים סבורים כי ההסדר החקיקתי שנקבע אינו טוב. יתכן כי התובעים סבורים כי השתנו הזמנים וכי כיום יש מקום לאפשר גם נישואים אזרחיים במדינת ישראל. אם רצונם של התובעים בשינוי הדין המהותי הם יכולים לנסות לפעול לתיקון החוק בדרכים מקובלות כגון פנייה לחברי כנסת, יצירת דעת קהל אוהדת. אולם אינם יכולים לתבוע בנזיקין את המדינה בתביעה הסותרת את הדין המהותי הקיים".
יתירה מכך, אם בית המשפט ידון בתביעת הנזיקין, יהא עליו להכריע בשאלה "שבית המשפט העליון קבע כי אין להכריע בה בכלים שיפוטיים - האם צריך שיונהגו בישראל נישואים אזרחיים. במילים אחרות אין דרך לקבוע את אחריות המדינה לנזקיהם הנטענים של התובעים - אם אכן יש אחריות כזו - מבלי לקבוע כי מוטלת על המדינה חובה לאפשר נישואים אזרחיים במדינת ישראל, קביעה שתעמוד בניגוד לפסיקתו העקבית של בית המשפט העליון לפיו הסדרת נישואים אזרחיים במדינת ישראל אם בכלל צריך שתיעשה על-ידי הכנסת".
