תוכנית התחקירים של עמנואל רוזן "קופסה שחורה" (ערוץ 2, 22:10) היא התשובה של "רשת" ל"עובדה" עם אילנה דיין של "קשת" ושתיהן מכתירות את עצמן בכותרת המחייבת "תוכנית תחקירים". תחקירים הם תחליף מתקבל על הדעת לתוכניות אקטואליה. די לברברת, בוא נבדוק בעצמנו מה עושים הברברנים האלה. תחקירים נועדו להוכיח לצופים שהעולם שבראו עבורו ב"כוכב נולד" הוא פחות ורוד אבל לא בטוח שהצופים רוצים לדעת שיש עולם כזה. אולי סיפור טוב ישכנע אותם. מתי הופך סיפור טוב לתחקיר טוב? כשהוא מעניין, רלוונטי ויש בו גילויים חדשים וטיפול מדויק, אמין ומקיף.
לא נכון להשוות בין "עובדה" הוותיקה ל"קופסה" החדשה אבל אפשר להשוות בין שני מובילי התוכניות. ל"עובדה" יש נוסחה מגזינית מקלה: לצד התחקיר (שהוא לפעמים ראיון או כתבה חדשותית מורחבת) יש סיפורים שמאזנים את כובד הכתבה המרכזית. כתבה כזאת מוטלת, בדרך כלל, על כתפיה של אילנה דיין, והנכס העיקרי של "עובדה" הוא הכריזמה הטלוויזיונית שלה. הכריזמה שלה טובה לראיונות עומק רציניים, בכתבות קלות הופכת דיין למאולצת ולחוצה. הכריזמה של רוזן מוטלת בספק אבל לספר סיפור הוא יודע. אילנה דיין חמורת סבר וכבדת ראש ותחומי העניין הטלוויזיוניים שלה צרים למדי. עמנואל רוזן מנומנם אבל בוטה ותחומי העניין שלו מגוונים יותר.
במהלך מאות התוכניות של "עובדה" הצליחה דיין להגיש תחקירים טובים ולצידם סיפורים מעניינים. עמנואל רוזן כבר הגיש תוכנית במתכונת דומה, "זה הזמן" בערוץ 10. אבל זו, אם נתבטא בעדינות, סירבה להמריא. את "קופסה שחורה" אי אפשר, כמובן, לשפוט רק על-פי התוכנית של אתמול אבל על פיה אפשר לנחש להיכן נושבת הרוח. הרוח בתוכנית הראשונה, לפחות על-פי הסיפור המרכזי, נושבת לכיוון ההבטחה שאין לה כיסוי. לשאלה הגדולה האם האיום האירני הוא סכנה קיומית לישראל יש בתוכנית תשובה קטנטנה, גם אם נחרצת: איום קיומי? שטויות. הכול תעמולה והפחדה. מי אומר? פנסיונר של המוסד וקצין מודיעין בגמלאות (כתובית: דובר ערבית!). על מה, אם כן, מתבססת ההנחה הרשמית שאיום כזה קיים? אין לדעת, בתוכנית לא הופיעו דוברים מוסמכים שיגנו על תפישה זאת. לאירנים על-פי קופסה שחורה אין פצצה אבל יש סכנה אחרת: מרגלים. רוזן נוסע לאיסטנבול להזהיר אותנו משם ש"יש לאירנים שירותי ריגול מתוחכמים ויעילים". ענת גורן, לצידו של רוזן, נשארת כאן ומראיינת ישראלים שיוצאים לאירן ויהודים אירנים שבאים לכאן. מריח לא טוב, לא טוב.
האם היה מעניין? כן, צילומים מאירן נדירים (אלא אם כן אתה רואה נשיונל ג'יאוגרפיק) רלוונטי? בהחלט. אמין? לא כ"כ. מעמיק? מה פתאום. את העומק שומר רוזן לשבוע הבא: כתבה בלעדית על יוסי בניון בליברפול.
