שופטת בית המשפט המחוזי בחיפה, חני הורוביץ, דחתה תביעה שהגישו חברת "אחים בן רחמים צפון" ומנהלה שמעון בן רחמים נגד עו"ד שלמה דן גדרון, שהיה בעבר יועצם המשפטי, לשלם להם 6,000,000 שקל פיצויים. השופטת קיבלה את טענת עורך הדין כי התביעה התיישנה.
בכתב התביעה נטען כי גדרון יעץ לחברה בעסקה לרכישת מקרקעין בירושלים, שנרקמה במחצית השנייה של שנת 1996. פרטי ההסכם סוכמו בינו לבין עו"ד גבע, בא כוח המוכרת, חברה בבעלות ברזני. לאחר שגדרון אישר לחברה כי בדק את פרטי המקרקעין ואת זכות הקניין של החברה המוכרת, חתמה חברת "אחים בן רחמים צפון" על ההסכם ב-21.7.96. לטענת החברה, שילמה לברזני 467,775 דולרים.
החברה "לא שמעה תקופה ארוכה" מברזני ומבא כוחו, ולכן "ביקשה מיועצה המשפטי החדש, עו"ד עופר רון, לברר מה פשר הדבר", נאמר עוד בתביעה. "הבירור העלה ממצאים קשים ומחשידים כלפי ברזני ובא כוחו עו"ד גבע, ובין השאר התברר שברזני שיעבד את הקרקע, כולל החלק שמכר לתובעת לאדם ששמו שמואל לוי". עוד התברר שהחברה המוכרת לא שילמה מיסים החלים עליה, ובכלל זה מס שבח.
עורך הדין התרשל? "כאשר נוכחה חברת בן רחמים לדעת כי עניין רישום הקרקע אינו מטופל וכי ברזני הוליך אותה שולל בעזרת ב"כ עוה"ד גבע, והם אינם פועלים לביצוע רישום הקרקע, הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד ברזאני ועו"ד גבע לאכיפת ביצוע החוזה, הסרת השעבוד ופיצוי כספי, אם לא תירשם הקרקע". התביעה הוגשה ב-19.11.99 (ת.א. 1573/99 מחוזי ירושלים).
עוד נטען בכתב התביעה כי "במהלך הדיונים המקדמיים התברר לב"כ התובעת כי הקרקע האמורה הינה בעייתית לגבי מיקומה ושיטחה וזכויות הקניין בה".
ב-15.3.03 ניתן פסק דין שקבע כי הקרקע שנמכרה לחברה לא קיימת במציאות וכי החברה זכאית לביטול החוזה ולהשבת כל הכספים ששילמה לברזני, "שפעל כלפיה בהתנהגות הגובלת בתרמית". התביעה נגד עו"ד גבע נדחתה, כיוון שלא התקיימו בינו לבין החברה יחסי עורך דין-לקוח. "בן רחמים צפון" לא הצליחה לגבות את הכסף מכיוון שלחברה המוכרת אין רכוש וברזני עצמו הוכרז חייב מוגבל באמצעים.
בתביעתה נגד עו"ד גדרון, טענה חברת בן רחמים כי רק במהלך המשפט בירושלים, ב-24.12.01 נודע לה כי המקרקעין אינם קיימים וכי גם ברזני הולך שולל וכי לא תוכל לקבל בעלות וחזקה במקרקעין. החברה טענה כי גדרון התרשל לכל אורך הדרך.
חלפו שבע שנים עו"ד גדרון טען כי חלה התיישנות כבר ביום 21.7.03, שבע שנים לאחר מועד החתימה על ההסכם. לחלופין, טען כי העובדות שבבסיס התביעה היו ידועות לבן רחמים עוד ב-29.11.99, מועד הגשת התביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים ולכן התיישנה לכל המאוחר ב-29.11.06.
בפסק הדין שקיבל את טענת ההתיישנות כתבה השופטת הורוביץ כי ב-2.2.99 שלחה חברת בן רחמים באמצעות עורך דינה החדש מכתב לעו"ד גדרון המתריע על התרשלותו ועל הנזקים שנגרמו וכי היא שומרת זכותה לתבוע ממנו נזקיה.ב-29.11.99 הגישה תביעה נגד ברזני ובא כוחה בלבד ודרשה מהם להשיב את התמורה ששילמה בגין המקרקעין או לרשום את הקרקע על שמה.ב-15.7.03 ניתן פסק דין בתביעה ההיא. רק ביום 25.1.07 הוגשה התביעה נגד גדרון.
השופטת כתבה כי עילת התביעה היא ייעוץ רשלני. ייעוץ זה ניתן, לכל המאוחר, ביום החתימה על ההסכם ב-21.7.96. כיוון שמדובר בעילת רשלנות, הכוללת גרימת נזק, יש לבחון מתי התגבש והתגלה נזק, שהצדיק הגשת תביעה נגד גדרון והאם ממועד זה חלפו 7 שנים.
השופטת ציינה כי די באמור במכתב כדי להבהיר כי החברה הייתה מודעת לנזק שנגרם לה, לטענתה, מייעוץ והסכם רשלני לפחות במועד משלוח המכתב.
