שופטת בית משפט השלום בירושלים אילתה זיקינד דחתה תביעה של מאיר דרהים לתת סעד הצהרתי בדבר בעלותו על "כסא אליהו" ושרפרף המצורף לו, שעוקלו מבית הכנסת של עמותת "שם משמעון" ברחוב אלעזר המודעי 21 בביתר עילית. השופטת חייבה את דרהים לשאת בהוצאות המשפט, ולשלם לעורך דינו של המחזיק בכסא 7,500 שקל. השופטת זיסקינד כי מדובר בניסיון להבריח את נכסי העמותה מנושיה.
דרהים טען בתביעתו כי רכש את הכסא ב-13.07.06 ושילם מכספו סך 5,200 שקל תמורתו. בסמוך לרכישה, השאיל דרהים את הכסא לבית הכנסת לצורך עריכת טקסי ברית מילה. אבל אבי שר, שהוא נושה של העמותה ומחזיק בפסק דין נגדה, שמכוחו הוא נוקט הליכי הוצאה לפועל נגדה, הטיל עיקול על תכולת בית הכנסת ובין היתר, במסגרת הוצאת המעוקלים, לקח גם את הכסא. שר סירב להשיב את הכסא לדרהים, ועל כך נסבה התביעה.
שר טען בכתב הגנתו, כי הכסא עוקל במסגרת הליכי ההוצאה לפועל לאחר שהתברר כי העמותה נוהלה ניהול שערורייתי וצברה חובות בסך יותר מ-150,000 שקל, שבגינם עוקלו כל מיטלטליה.
מכל מקום, ציין, שמה המלא של העמותה הוא "שם משמעון ע"ש הרב שמעון דרהים זצ"ל", ולא בכדי העלים דרהים מידע זה מבית המשפט, והסתפק בציון שמה עמותת "שם משמעון" בכתב התביעה. דרהים הציג עצמו כצד תמים שנקלע במקרה לסכסוך בין העמותה לבין שר, והסתיר את העובדה שהעמותה הוקמה להנצחת אביו, וכי הוא עצמו היה ממקימי העמותה וחבר ועד העמותה, ובפועל היא מנוהלת בידי משפחתו. לפיכך, טען שר, יש לראות את רכישת הכסא בידי דרהים רכישה פיקטיבית, שנועדה לצורך מילוט נכסי העמותה במטרה לחמוק מפירעון חובותיה, וכי יש חשש ממשי לקנוניה.
רכישה פיקטיווית בהחלטתה לדחות את התביעה, כתבה השופטת כי לא נתנה אמון בגרסת דרהים כי הכסא שייך לו. ראשית, משום שעל אף הצהרת דרהים כי רכש את הכסא כדי לקיים מצווה ולהשאילו לבתי כנסת שונים הניחו דרך קבע בבית הכנסת של העמותה והכסא לא הושאל לשום בית כנסת אחר.
שנית, מתברר כי אף שדריהם טען כי רכש את הכסא מכספו הפרטי, התברר כי אחיו הוא שביצע את הרכישה, הוא עצמו מעולם לא היה בחנות שממנה נרכש הכסא, הכסא הובל ישירות לבית הכנסת והוא אף לא ידע אם שולמו דמי הובלה, ואפילו לא ידע לתאר את הכסא.
השופטת הוסיפה כי מסמך העיקול המפרט את הפריטים המעוקלים שהוצאו מבית הכנסת, נחתם בידי האח, משה דרהים, ואין בו רמז שהכסא המעוקל שייך למישהו אחר. המסמך הוצג במשפט לאח, והוא נשאל מדוע לא מחה לפני המעקלים, השיב כי מדובר במיטלטלין שאינם בבעלות העמותה אלא שייכים לו, וטען "הוא לא נתן לי לרשום: 'רשום תחת מחאה'.
אבל השופטת כתבה: "תשובה זו אינה סבירה בעיני, והיא גם אינה מתיישבת עם העובדה שעל גבי המסמך מתנוססת חתימתו".
השופטת הזכירה כי על-פי גרסת שר, אף שנכח בעת הוצאת המעוקלים, לא נאמר לו דבר על בעלות מאיר דרהים על הכסא. שר גם ציין כי הקשר בין דרהים לבית הכנסת והעובדה שהעמותה צברה חובות בלא יכולת פירעון, לא נחשפו בכתב התביעה. דרהים גם לא גילה כי משה דריהם הוא אחיו.
השופטת כתבה: "שוכנעתי כי מדובר ב'רכישה פיקטיווית' לצורך מילוט נכסי העמותה במטרה למנוע מנושיה אפשרות לפרוע חובותיה באמצעות עיקול מיטלטליה".
