שנה וחצי אני גר בפלורנטין, ועוד לא נכנסתי ל'לני'ס". לא יודע למה בעצם. תמיד כשעברתי שם היה מלא, ונראה סימפטי, ואנשים יושבים ונראים מבסוטים וכל מה שצריך כדי לנסות את המקום, אבל פשוט לא יצא. מאחר והמקום פועל כבית קפה בשעות היום וכבר שכונתי בלילה, תמיד כשעברתי שם היה איזה משהו, ותמיד נראה ששורץ שם אוסף אנשים שמאד הולם את פלורנטין. כלומר, אוסף מעט ביזארי, אבל לא בלתי מעניין.
אולי בגלל שהמוסד נראה כל כך קבוע שם, חלק מהמקום, לא טרחתי לבדוק אותו. בשביל מה? הוא תמיד יהיה שם. אבל מה אתם יודעים, השבוע נודע לי שהמקום חוגג שמונה שנים, שזה הרבה במונחים של בר בתל אביב, אבל לא ביחס לנצח. אז נכנסתי, וכמו שתמיד רציתי לומר, בכוונתי לחזור.
כשנכנסנו בתשע וחצי עוד היה די ריק, מה שאפשר לי להזמין מרגריטה קפואה בלי לחשוש שמישהו שאני מכיר יראה אותי שותה את זה. ולא סתם מרגריטה, שזה עוד מילא, אלא מרגריטה עם ליקר שרטרז (45 שקל), שזה אומנם טעים, אבל בצבע ירוק זרחני. טבעי דווקא, אבל בכל זאת נראה כמו משהו שהולם יותר זקנה ממיאמי בשייט תענוגות. אחרי עשר, כשכבר התמלא, עברתי לטקילה "אולמקה גולד" (41 שקל) ששמחתי להכיר, שגם נראתה הולמת יותר לגבר במעמדי. זוגתי לעומת זאת לא סבלה מבעיות תדמית, ונהנתה לה מקיר רויאל (34 שקל) וכוס קברנה-מרלו של דלתון (29 שקל). ככה זה, לנשים יותר קל בחיים.
ליד השתיה קיבלנו כמה מנות ליווי טובות. מנה חביבה של נטיפי חלומי (29 שקל) - חתיכות חלומי עטופות בבלילה עם חרדל ומטוגנות בשמן עמוק. חטיף חביב מאד לליווי אלכוהול, שאפשר היה לשדרגו ולהגישו עם רוטב מתאים. מלבד זאת קיבלנו גם מנת שרימפס בחמאה (32 שקל) ומנה נדיבה של מולים במחבת (38 שקל), שהוגשו ברוטב יין לבן וחמאה עם עגבניות ופטרוזיליה. הלחם שהוגש איתם עשה עבודה מצוינת בניגוב הרוטב.
בשלב זה המקום כבר היה מלא לגמרי, ואנחנו המשכנו לעיקריות. הצמחונית קיבלה סלט טופו (42 שקל), שהורכב באופן מפתיע מחסות וחתיכות טופו, ומומלץ לחובבי הז'אנר. אני, לעומת זאת, הלכתי על ההמבורגר, או יותר נכון, ההמבורגרים - שלושה המבורגרים קטנים וחמודים למראה, שאחרי שחיסלתי את שלושתם כבר לא הייתי בטוח שהם באמת קטנים כמו שהם נראים (43 שקל). בכל מקרה, הם היו טעימים. לקינוח, זוגתי בעלת תסביכי המשקל שתתה מים. אני, שאין לי תסביכי משקל אלא סתם משקל עודף, לקחתי פונדנט שוקולד, למעשה עוגת שוקולד חמה במילוי שוקולד נוזלי (29 שקל). העוגה הוגשה כנהוג עם מה שאמור היה להיות כדור גלידת וניל, אבל בניגוד לגלידת וניל בימים כתיקונם, דווקא היה טעים לי.
לא נתנו לנו ללכת לפני שסיפרו לנו על חגיגות יום ההולדת של המקום ביום האחרון של ינואר. אלה יחנכו חודש שלם של אלכוהול לרוב, שיימכר לכל דורש במחירי Happy Hour במשך כל היום. בכוונתי לחזור, כאמור, ולהתלבש על מלגומי הבר.
