מיכל מנטש ואני פיתחנו טכניקת ידידות המבוססת על פגישות בתדירות של אחת בחציון. כשמצליחים ליצוק תוכן (קולינארי) איכותי (וכשר) אל תוך המפגשים הלא שכיחים שלנו, הטכניקה מוכיחה עצמה כראויה. השבוע, בעקבות התספורת החדשה שלה והפן ה"מ-א-מם", החלטנו שבשלה העת לפגישה נוספת. אספתי אותה מהבית בשעת ערב מוקדמת ועשינו דרכנו ל"סקובר", פאב-מסעדה כשר באשקלון.
הסקובר שוכן בחמש השנים האחרונות במרינה של אשקלון, בסמוך למועדון הצלילה הוותיק. אין מקומי אמיתי שלא מכיר. שילוב של בר גדול עם מסעדה מעוצבת בעץ, מהסוג שמספק אווירת בקתת דייגים ביתית וחמימה כקונטרסט מתבקש לצינת השועלים שבחוץ. מאור המלצר קידם פנינו בחיוך אשקלוני והושיב אותנו בשולחן צדדי שקט. עוד לפני שזכיתי לשמוע אודות השתכשכותה של העלמה במים שורצי הכרישים של עולם התקשורת, הגיעו לשולחן שתי כוסות יין. מיד אחריהן מנת שקשוקה על חומוס (34 שקל), מרק בטטות (22 שקל) ופטריות מוקרמות (27 שקל). כן כן, שקשוקה על חומוס, זו לא טעות. מנת חומוס עגולה ממש כמו שאתם מכירים, אלא שבמרכזה לא תמצאו פטריות, לא בשר ולא פול. רק שקשוקה חמה, עגבנייתית ומעוררת תיאבון. שילוב חדש לשנינו ומוצלח בצורה מעוררת השתאות. מרק הבטטות היה טעים אם כי מעט חלב קוקוס כמקובל, היה נותן לו טאץ' עדכני יותר. הפטריות המוקרמות היו... ובכן, פטריות מוקרמות. סיי נו מור.
על הבר נעוצים 9 ברזי בירה: גולדסטאר, הוגרדן, טובורג, הייניקן, לף בראון, גינס, וויינשטפן, קרלסברג וסטלה ארטואה (19-24 שקל לחצי ליטר). הזמנו 2 חצאים של גולדסטאר מהחבית (19 שקל האחד) ועברנו לעיקריות: פטוצ'יני נפוליטנה (32 שקל) לגברת וסלט סקובר לי (39 שקל). שנינו שכבר מלאים מהראשונות גדולות המימדים, משתוממים לנוכח עיקריות הג'מבו שעושות דרכן אלינו. הפטוצ'יני טעים מאד וגורם לי להארה באשר ליומרות הסקובר. למרות החומוס-שקשוקה השווה ביותר נדמה שלא מכוונים שם לחידושים מפתיעים, אלא פשוט דואגים לספק אווירה ואוכל לא מסובך. כך גם הסלט בו הופיעו שני סוגי חסה, עלי בייבי, עגבניות שרי, מלפפונים, נבטים, קרוטונים, אגוזי מלך וקוביות גבינת חלומי מטוגנות. רוטב שמוכן במקום בהשקעה מינימלית, כמו למשל ויניגרט עם טיפונת גרידת לימון היה מעלה את הסלט הרבה מעבר לרף אלף האיים ושום השמיר. בכל מקרה, הוא חוסל עד תום.
לסיום לגמנו שני הפוכים קטנים, ומפאת מחסור חמור במקום בבטן ויתרנו על מתוקים. עוד סיפור של מיכל על העבודה התובענית החדשה ועוד אחד שלי מנגד על התובענית העתיקה שלי, ואנחנו יוצאים מהסקובר, בציפייה דרוכה למפגש החצי שנתי הבא.
