אחרי 32 שנה ושני מסעי חלליות, המין האנושי סוף-סוף יודע מה נמצא בצד האחורי כוכב הלכת מרקורי. תצלומים שקלטו המדענים הנרגשים באמצעות החללית מסנג'ר מהפלנטה ביום ג' (15.1.08) בלילה, מילאו את החור הענקי במפת מרקורי שהיה קיים מאז שוגרה החללית הבלתי מאוישת הראשונה אליו בראשית שנות ה-70. "אנחנו מסתכלים אל טרה אינקוגניטה (הקרקע הבלתי ידועה) האחרונה במערכת השמש הפנימית", אמר רלף מקנט ממעבדת הפיסיקה השימושית באוניברסיטת ג'ון הופקינס, ששימש מדען הפרויקט, "וזה יפה!". התצלום הראשון כולל מבט מקרוב אל אגן קלוריס, שרוחבו כ-1,400 קילומטר, שבעבר ראו רק את חלקו. האגן נוצר מפגיעה של אסטרואיד או כוכב שביט, והוא אחד הגדולים ואולי הצעירים באגנים מסוג זה הידועים במערכת השמש. במשך הלילה זרמו עוד צילומים, וכן ניתוח מדעי, אך הם ימסרו לפרסום מאוחר יותר, מסר מקנט. מדענים מסוכנות התעופה והחלל האמריקנית, נאס"א, וממעבדת הפיסיקה התכנסו לבחון את הממצאים האסטרונומיים. התצלומים ימשיכו להגיע מהחללית המקיפה את מרקורי עד שנת 2011.

7 ימי צהריים

לעין בלתי מיומנת, הפלנטה נראית כמו הירח של כדור הארץ, מנוקבת במכתשים, קומפקטית ובלי אטמוספרה של ממש. אבל בין היעדים של החללית מסנג'ר הייתה גם הקביעה ממה עושי שטח הפנים של הפלנטה שעדין לא מופה, מדוע יש לה ליבת ברזל כל כך עבה, מדוע יש לה שדה מגנטי ואילו למאדים ולנוגה אין שדה מגנטי, ומה אורב בקטבים החשוכים שלה. אם מתעלמים מהכוכב פלוטו, מרקורי הוא הפלנטה הקטנה ביותר במערכת השמש וסובבת במסלול כה קרוב לשמש שהיא משלימה את הסיבוב ב-88 יום. זה כה קרוב עד כי ניתן לראות את מרקורי מכדור הארץ רק עם שחר או בשעת חשיכה. בשאר הזמן אור השמש מונע את ראייתו. מרקורי היא הפלנטה הדחוסה ביותר במערכת השמש, היא גם אחת מבעלות שטח הפנים העתיק ביותר. והיא הפלנטה שנחקרה הכי פחות. אף שלעתים קר בה, בדרך כלל היא לוהטת מאוד. ומכיוון שהכוכב סובב סביב צירו כל כך לאט ש"שעת הצהריים" נמשכת בו שבעה ימי כדור הארץ. הכרת מבנה הכוכב ומחזור החיים שלו חיונית להבנת אופן ההיווצרות של מערכת השמש.