לאה שטרית תבעה את אגד - אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים לאחר שקו 184 של אגד איחר שעה וכתוצאה מכך לא הגיעה לעבודתה. האירוע התרחש בחודש יוני אשתקד ולדברי שטרית, היא המתינה לאוטובוס בתחנה צור הדסה בחום של 38 מעלות.
שטרית ביקשה פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה ועוגמת נפש. במכתב שצירפה לכתב התביעה טענה שהיא אחות במקצועה ואמורה להגיע בזמן לעבודה. "צעדנו כולנו לכביש הראשי כדי לעצור טרמפ וכשנגענו לגילה, לקחנו מונית לתחנה המרכזית", הוסיפה במכתב.
בכתב ההגנה השיבה אגד שעקב תקלה נאלץ הנהג לעצור את האוטובוס בצד הדרך ולהמתין להתקררות המנוע. "תקלה מסוג זה אינה בשליטתנו על אף שהאוטובוסים מטופלים באופן עקבי ושוטף". הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה.
בפסק דין שניתן אתמול דחתה השופטת אנה שניידר את התביעה ולפנים משורת הדין לא חייבה את התובעת בהוצאות משפט. "לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים הגעתי למסקנה שהתובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת הנזקים לה עקב האיחור בהגעתו של האוטובוס, שעליו אין מחלוקת".
השופטת התייחסה לסתירות בין כתב התביעה למכתב ממנו השתמע שהתובעת הגיעה למקום עבודתה בירושלים אם כי באיחור. כמו כן שהטענה בדבר צעידה ברגל לא הוזכרה בכתב התביעה ואף לא בדיון בו אמרה התובעת: "אותו יום חיכיתי שעה בחום של 38 מעלות והרגשתי רע. לא יכולתי ללכת לעבודה בביטוח לאומי במצב כזה". השופטת הדגישה שלאור הסתירות בגרסאות התובעת דין התביעה להידחות.