המחקר הוצג בכינוס השנתי של סרטן הקיבה והמעיים, וכלל 307 גברים ונשים בגיל 50 ויותר. לאף אחד מהם לא היו תסמינים של סרטן המעי הגס.
לאחר שנאספו דגימות צואה לבדיקת FIT ו-FOBT עברו החולים קולונסקופיה ו-CTC באותו יום. על-ידי ספירת החריגויות שנמצאו בשליש התחתון של המעי במסגרת בדיקות הקולונוסקופיה, יכלו החוקרים לערוך השוואה לבדיקת הסיגמוידסקופיה.
התוצאות הראו כי הקולונוסקופיה והקולונוסקופיה הווירטואלית זיהו אדנומות (גידולים) מתקדמות, כלומר גידולים עם פוטנציאל להפוך לסרטן - כמעט באותו שיעור. הם זיהו גם באותו שיעור פוליפים גדולים מ-10 מילימטרים - גודל שנחשב מסוכן. הקולונוסקופיה הרגילה גילתה הרבה יותר פוליפים זעירים - בקוטר 5 מילימטרים או קטנים יותר - לעומת בדיקת ה-CTC. אך פוליפים כאלו רק לעיתים נדירות הופכים לסרטניים.
סיגמוידסקופיה, מצד שני, גילתה רק שני שליש של גידולים במעי. FIT זיהתה פחות ממחצית מהגידולים, ו-FOBT גילתה רק חמישית.
בדיקת FOBT הניבה תוצאות חיוביות שגויות ל-10% מהאנשים שלא היו למעשה עם גידולים מסוכנים. בדיקת FIT הניבה תוצאות שגויות כאלו ל-14%.
שילוב התוצאות של הבדיקות השונות - סיגמוידסקופיה יחד עם FOBT, סיגמוידסקופיה עם FIT ו-FOBT עם FIT - לא תרמו לשיעור גבוה יותר של אבחון לעומת שיעור האבחון כשנעשו לחוד.
החוקרים סיכמו כי למרות שהקולונוסקופיה הווירטואלית היא אופציה לחולים המעדיפים שלא לעבור קולונוסקופיה, הם עדיין ממליצים לחולים לבחור בקולונסוקפיה הרגילה. הסיבה היא כי ניתן להסיר כל פוליפ המזוהה במהלך הבדיקה. חולים עם פוליפים חשודים שנמצאו במהלך בדיקת ה-CTC עדיין יאלצו לעבור קולונוסקופיה כדי להוציא אותם.