מרדכי חיים תבע את משטרת ישראל בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים בסכום של 3,730.79 שקל לאחר שבמהלך ההינתקות מנווה דקלים, בחודש אוגוסט 2005, מכשיר טלפון נייד של בנו נגנב. לטענתו, עקב רשלנותה של המשטרה ואי הטיפול בתלונה נגרם לו הפסד כספי, מתח ועוגמת נפש. חיים ביקש 1,292.39 שקל עלות המכשיר שנגנב; 1,900 שקל עבור עוגמת נפש, בזבוז זמן והוצאות בתוספת 538.40 שקל ריבית בגובה 10% לשנתיים.
בכתב ההגנה השיבה הנתבעת שהתלונה הוגשה למשטרת מעלה אדומים במקום למשטרת שדרות. "רכז החקירות שוחח עם חייל בשם חיים, שהודה כי מצא את המכשיר, בנוה דקלים, והתכוון להחזירו לתובע אך לצערו נגנב המכשיר מחדרו בבסיס ולפיכך נסגר התיק בעילת עבריין לא נודע". המשטרה הדגישה שמרגע קבלת התלונה ועד לסגירת התיק פעלה בהתאם לחוק ולנהלים ולא היה פגם בהתנהגותה. "לא הופרה חובה המוטלת עלינו על-פי דין ואיננו נושאים באחריות כלפי התובע".
בפסק דין שניתן אתמול דחתה השופטת אנה שניידר, את התביעה ולפנים משורת הדין לא חייבה את התובע בהוצאות, "על אף שמן הראוי היה לחייבו בהוצאות בשל הגשת תביעת סרק ובזבוז זמן שיפוטי".
לדברי השופטת, המשטרה לא הפרה חובה חקוקה כלפי התובע ואינה אחראית לנזקיו. "מהתלונה עולה כי בנו של התובע איבד את המכשיר והמוצא (אותו חיים) מתחמק מלהחזירו. הנתבעת עשתה ככל יכולתה על-מנת לגרום לאותו אדם להחזיר את המכשיר לתובע, אך הדבר לא עלה בידה".
השופטת הוסיפה שלמתלונן אין זכות קנויה, על-פי חוק, שתלונתו תטופל לשביעות רצונו ובוודאי שאין חובה על משטרת ישראל לפצות מתלונן על נזקים שנגרמו במהלך אירוע נשוא התלונה.
