שופטת בית משפט השלום בתל אביב דניאלה שריזלי ביטלה (יום א', 3.2.08) את כתב האישום שהגישה פרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה) על מעשי מרמה שעיקרם מתן שכר חודשי של 10,000 דולר לבעל השליטה במלם, גד זאבי. השופטת קבעה כי מכיוון שהתביעה לא טענה שהחברה נהנתה מהמרמה, אין להטיל עליה אחריות פלילית. כמו כן קבעה כי יש לבטל את האישום מטעמי הגנה מן הצדק, שכן התביעה הפלתה אותה לרעה בדרך של "אכיפה בררנית פסולה".
לפני כארבעה חודשים דחתה השופטת שריזלי בקשה - אף היא מטעמי הגנה מן הצדק - לבטל את כתבי האישום באותה פרשה נגד זאבי שהיה יו"ר החברה, גלעד רבינוביץ' שהיה מנכ"ל מלם, יובל אקר שהיה דירקטור וסמנכ"ל כספים של זאבי החזקות, ועו"ד אסף טיבר שהיה היועץ המשפטי של מלם בנושאי שוק ההון.
במוקד כתב האישום עומדת הצבעה שנערכה ב-28.7.02 באסיפה הכללית של בעלי המניות של מלם לאישור חודשי בסך 10,000 דולר לזאבי. עסקה זו הייתה עסקה עם "בעל עניין", שכן זאבי היה בעל השליטה, ולפי חוק החברות, עסקה כזאת טעונה אישור של ועדת הביקורת, הדירקטוריון, והאסיפה הכללית של בעלי המניות.
מצג כוזב בכתב האישום נטען כי זאבי, רבינוביץ', אקר וטיבר היו מעוניינים, כל אחד מסיבותיו, באישור העסקה. הם חששו כי בהצבעה שתיערך באסיפה הכללית לא יושג הרוב הדרוש בחוק החברות לאישור עסקה עם בעל עניין, דהיינו מנין התומכים מבין בעלי המניות מן הציבור, לרבות, גורמים מוסדיים, לא יגיע לכדי שליש לפחות מקולות בעלי המניות הנוכחים באסיפה, שאינם בעלי "עניין אישי" באישור העסקה, כנדרש בחוק החברות. על כן, קשרו זאבי, רבינוביץ' ואקר ביניהם קשר לקבל במרמה, בנסיבות מחמירות, את הסכמת האסיפה הכללית של בעלי המניות לעסקה באמצעות מצג כוזב.
המצג הכוזב קשור ל-766,365 מניות מלם שהיו בבעלותו של זאבי, ושועבדו על ידו חודשים אחדים קודם לכן, ב-6.2.02, לבנק הבינלאומי הראשון נגד אשראי, ובמסגרת זו נערך ונחתם הסכם משכון ושיעבוד. בפועל הוחזקו המניות המשועבדות, בהתאם להסכם השעבוד, בידי החברה לנאמנות של הבנק, והן נרשמו בשמה במרשם בעלי המניות של מלם. בהסכם השעבוד נקבעו התנאים ודרך ההצבעה מכוחן של אותן מניות משועבדות באסיפות הכלליות של מלם.
טובות הנאה לכל הארבעה בכתב האישום נטען, כי זאבי, רבינוביץ' ואקר גיבשו דרך פעולה, ובסיועו הפעיל של טיבר, הביאו לכך שההצבעה בשם המניות המשועבדות לבנק, מכוח כתב מינוי שקיבל טיבר עובר לאסיפה הכללית, הוצגה כהצבעה של מניות "נטולות עניין אישי".
בפועל ניהל טיבר את האסיפה הכללית, וכשנוכח לדעת, בסיום ההצבעה, כי אין בין נציגי בעלי המניות הנוכחים בהצבעה לפחות שליש שאינם בעלי עניין אישי התומכים בעסקה, הוא סיווג בכזב את המניות המשועבדות כמניות נטולות עניין אישי, והסתיר בכך ממשתתפי האסיפה, ומאוחר יותר, מרשות ניירות ערך, את המידע שלפיו המניות המשועבדות, המוחזקות בידי הבנק, הן מניות בבעלותו ובשליטתו של זאבי, ונגועות בעניין אישי.
מכאן, שאישור האסיפה הכללית לעסקה הושג בדרכי מרמה ובטענות כזב, מכוחם ובעטיים של מצגים כוזבים שהציגו ארבעת הנאשמים בעל פה, בהתנהגות ובכתב כלפי ציבור בעלי המניות משתתפי האסיפה הכללית, כלפי מוסדות מלם, וכלפי רשות ניירות ערך. עוד נאמר בכתב האישום כי טיבר הגדיל לעשות כשניסה לאחז את עיני רשות ניירות ערך בדיעבד, וכאשר דיווח לרשות על תוצאות ההצבעה, שינה את סדר רישום המצביעים שבטבלה המקורית, והודיע במרמה כי הוא עצמו הצביע, מכוח המניות המשועבדות, מטעם החברה לנאמנות של הבנק, על-פי מינוי שנערך כדין, ועל סמך הנחיותיה של החברה לנאמנות של הבנק, הודעה שאין בה אמת.
בכתב האישום מנתה הפרקליטות את טובת ההנאה שצמחה לכל אחד מהנאשמים, ממעשי התרמית: אישור העסקה הצמיח לזאבי טובת הנאה כלכלית, שכר חודשי בסך 10,000 דולרים; לרבינוביץ', לאקר ולטיבר צמחה טובת הנאה עקיפה, אשר התבטאה בחיזוק מעמדם במסגרת התפקידים שמילאו בחברות שבשליטת זאבי.
נטל כספי על החברה במסגרת דיון מקדמי עתרה מלם, באמצעות עורכי הדין יעל גרוסמן ורוני בלקין, לביטול כתב האישום נגדה, בטענת הגנה מן הצדק, בטענה כי לא היה מקום להעמידה לדין משום שלא עברה כל עבירה וכן בטענה שהשליטה במלם הועברה באפריל 2005 מקבוצת זאבי לידי שלמה אייזנברג, שרכש אותה מכונס הנכסים בחסות בית המשפט. אייזנברג הוא בעל השליטה במלם עד היום. כמו כן הוטחו באשמות בהתנהגות גורמי אכיפת החוק.
השופטת שריזלי דחתה בהחלטתה את טענת מלם כי נפלו פגמים חמורים בהתנהגותם של גורמי החקירה וסגל רשות ניירות ערך כלפיה.
לעומת זאת, קבעה השופטת כי ההחלטה שהתקבלה באסיפה הכללית במרמה, נועדה להיטיב עם בעל השליטה ואורגנים נוספים, אך הייתה במהותה דווקא נטל כספי על החברה. השופטת הדגישה כי מאחר שלא נאמר בכתב האישום כי ההוצאה הכספית היטיבה עם החברה או נועדה להיטיב עמה, לא היה מקום לייחס לחברה אחריות פלילית למעשי מרמה.
עוד קבעה השופטת כי מלם הופלתה לרעה, ב"אכיפה בררנית פסולה", לעומת חברות שלא הועמדו לדין בפרשות דומות, ואף חמורות יותר. אפליה זו פוגעת בערכים של צדק והגינות, ועל כן, היא פסולה, פסקה השופטת. "זה המקרה שבו גוברים האינטרסים השוללים את המשך קיומם של ההליכים הפליליים נגד החברה", הוסיפה.
