אנה דוקלסקי, תושבת חדרה שהועמדה לדין על הריגת בעלה בוריס לפני כשנה וחצי כאשר ניפצה אגרטל על ראשו, זוכתה (יום ב', 04.02.08) מאשמה זו, והורשעה בעבירה קלה יותר של גרימת מוות ברשלנות.
שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, אילן שיף, כתב בהכרעת הדין כי החליט להאמין לאשה, שבעלה נהג להכותה ולהפילה, כי היא לא הייתה מודעת לאפשרות שתגרום למותו של הבעל.
מכתב האישום עולה כי שנים רבות סבלה אנה מהתפרצויות זעם תכופות של בעלה, שהתבטאו באלימות פיזית ומילולית ובהשפלות קשות. בוריס היה עיוור וקטוע רגל ושנים סבל ממחלות כרוניות קשות ונזקק לטיפול צמוד. על אף התנהגותו כלפי אשתו, סעדה אותו כל שנות מחלתו.
במאי 2006 צעק בוריס על אשתו וקילל אותה, לאחר מכן עד חצות הלילה, שהו השניים בסלון דירתם. בוריס שכב על הספה ואנה ישבה על כסא לידו. לפתע, השליך בוריס מעמד לסיגריות לעברה. בתגובה, הכתה אותו באגרטל על ראשו. מהמכה, איבד את הכרתו. היא שטפה את פניו, ניסתה למדוד לו לחץ דם, הניחה קרח על ראשו, והכרתו שבה אליו. היא הזעיקה את בנם שהגיע לדירה והזמין אמבולנס. בוריס פונה לבית החולים. וכעבור שלושה ימים מת.
גם כשחלה קילל והשפיל אנה הועמד לדין על הריגה. היא כפרה באשמה וטענה כי לכל היותר מדובר בגרימת מוות, שכן היא לא צפתה את האפשרות שבוריס ימות.
במשפט לא הייתה מחלוקת בין התביעה להגנה על מערכת היחסים הקשה בין בני הזוג. לפני כ-10 שנים נקטעה רגלו של בוריס בשל מחלתו. אנה סעדה אותו בתקופת אשפוזו, וזה החזיר לה בגידופים ובהשפלות קשות בנוכחות החולים האחרים.
כעבור שנה התעוור המנוח, ואנה התפטרה מעבודתה ונשארה עם בוריס בדירתם. "אז החלה מסכת הייסורים שלי. הוא היה מנבל את הפה. קללות איומות. אני ניסיתי לעזור לו בכל מקום. אפילו הייתי עוצמת עיניים והייתי יוצאת מהחדר בעיניים עצומות למטבח. רציתי להרגיש מה הוא מרגיש. אז הוא קלט בצ'יק צ'אק שאפשר לנגן על הרגשות שלי", סיפרה.
התפרצות געשית לגבי ליל האירוע כתב השופט בהכרעת הדין: "נראה כי אותה מכה שספגה הנאשמת ממעמד הסיגריות שזרק לעברה המנוח, כשברקע שנים של התעללות פיזית ונפשית ושעות סוערות של קללות, השפלות ואיומים, ניתקה באחת את עמידותה, קור רוחה וסבלנותה הממושכת במשך עשרות השנים וגרמה לה לאבד את עשתונותיה ולפעול בצורה מיידית, קצרה, אינסטינקטיבית וספונטאנית".
"אני מאמין לנאשמת כי מעשיה דלעיל באותן שניות גורליות, נעשו ללא מחשבה, באופן אינסטינקטיבי, מתוך ההלם וההפתעה שחשה עת פגע מעמד הסיגריות בפניה, ומבלי שהייתה באמת מודעת לאפשרות גרימת התוצאה הקטלנית. אין בעובדה שנדרשו לנאשמת עד כשני צעדים כדי להגיע לאגרטל, ובעובדה שעל המזנון היו מונחים חפצים נוספים, כדי ללמד על מודעותה", כתב.
"שוכנעתי", כתב השופט, "כי לנוכח המתואר לעיל, הנאשמת פעלה בהתפרצות געשית, ספונטאנית ואינסטינקטיבית, מבלי שהתגבשה אצלה מודעות לתוצאות האפשריות של מעשיה".
