כבר יותר מפעם אחת כתבתי על השילוב ההכרחי של אוכל טוב ואווירה טובה להצלחה של מסעדה. אם מקום מציע אוכל טוב, אבל לא נעים לשבת בו, אין הרבה סיכוי שאחזור אליו, כי לא חסרים מקומות שמגישים אוכל טוב. גם ברור שאם במקום יש אווירה טובה ואוכל לא כל כך, סיכויים קלושים שגם אליו אבוא שוב. בגלל זה כשמוצאים מקום שאפשר גם לאכול בו טוב וגם ליהנות מאווירה טובה, חוזרים אליו שוב ושוב. אבל בחווית אכילה בסגנון שיש ב"אל בריו" עוד לא נתקלתי.
מסעדת אל בריו, שממוקמת בלוקיישן תלוש משהו - רח' מוזס בתל אביב - משלבת אוכל משובח ואווירה ספרדית. אל תטעו - האוכל לאו דוקא ספרדי, הריקודים כן. ריקודים? כן, ריקודים. את אל בריו ("השכונה", בספרדית) פתחו השף אלון גונן ורקדן הפלמנקו אורי כהן. ידעתי שבימי שלישי יש איזושהי חווית פלמנקו במסעדה, אבל כשהגענו למקום וראינו שהוא לא גדול בכלל הנחנו שהמוזיקה הספרדית ברקע היא הקטע. חוץ מזה שלא ראינו שום רקדנים. אז התחלנו לאכול.
קודם כל ולפני הכל, הזמנו, אחרי טעימה חיובית מאוד, שתי כוסות של יין מיקב אבידן, בבלנד מיוחד של קברנה, מרלו וסירה (30 שקל כל אחת). שני מרקים חורפיים התאימו לנו בדיוק ליין ולרוח וקצת גשם שהפכו בעזרת התקשורת ההיסטרית לסופה של השנה. מרק העגבניות היה עשיר וסמיך, וכף המסקרפונה שהונחה במרכזו הוסיפה קרמיות נהדרת (32 שקל). הצד השני של השולחן הדיף ניחוחות מרק בויאבז ברוטב עגבניות חריף (32 שקל) והיה כל כך טוב שזה ממש הקשה עלינו להחליף את הצלחות באמצע. לצידם נשנשנו לחם בצל טרי-טרי עם מנה של לבנה כבשים וחצילים קלויים שהיתה טעימה ומרעננת (32 שקל).
פתאום משום מקום - או כמו שאומרים, מחוץ לכחול (תרגום חופשי) - נעמדה אחת המלצריות יחד עם בחור נוסף ושניהם התחילו לרקוד פלמנקו לצלילי המוזיקה, שהתחלפה במיוחד בשבילם. כל המסעדה הפסיקה לאכול וכולנו ישבנו ונהנינו מריקוד פלמנקו מדהים.
המשכנו בשלנו עם שתי מנות מצוינות של שרימפס. הראשונה, שרימפס טרי מאוד על אבוקדו בחמאת ג'ינג'ר (32 שקל), שאפילו שהג'ינג'ר לא היה מורגש בה כל כך הייתה טעימה מאוד, והשניה - שרימפס עטוף בפרשוטו על סלט עגבניות חריף (38 שקל). שתיהן נעלמו לקצב הקסטנייטות. ופתאום, סתם ככה, עוד ריקוד. האווירה שהכניס האירוע המקפיץ הזה לחדר היתה מחשמלת. פתאום כולם התעוררו, דיברו, צחקו. פשוט אדיר.
בלי ששמנו לב התחלפו לנו הצלחות הריקות במנות עיקריות - נתח קצבים (92 שקל) שהוא אחד הנתחים האהובים עליי ולשמחתי (ואפילו בלי לשאול) נעשה במידה ההכרחית עבורו, מדיום רייר, והיה מצוין. העיקרית השניה היתה פילה בורי ופילה טונה אדומה (82 שקל). הטונה תובלה נהדר אבל נעשתה טיפונת יתר על המידה, מה שייבש אותה קצת. הבורי, לעומת זאת, היה טעים ועסיסי יותר מכל פילה דג שאכלתי עד היום.
בינתיים, עוד ריקוד קטן לחימום הערב עבור האנשים שחיכו על הבר לשולחן שיתפנה (המסעדה היתה מלאה עד אפס מקום, ביום שלישי חורפי שכזה). עבורנו הוא סימן מעבר לקינוחים. סופלה השוקולד היה טעים מאוד, אך התגמד נוכח מלך הערב - הטירמיסו (27 שקל כ"א). כבר בביס הראשון הכרזנו כי הטירמיסו הזה הוא אחד הטובים. לא מתוק מדי, לא קפה מדי אבל בכל זאת עם טעמים מורגשים. וקרמי, אוי, כל כך קרמי, שמנתי וחמאתי. תואר אחד הטובים הוחלף מהר מאוד לטוב ביותר EVER.
קשה להסביר את חווית האכילה המיוחדת באל בריו. האוכל הקליל והקצב המיוחד משתלבים יחד לערב כיפי שמעטים המקומות שמספקים כזה. ועוד לא דיברנו על העיצוב הנעים, השירות המקצועי ו... בעצם, למה לדבר כל כך הרבה? לכו (תזמינו מקום מראש), תאכלו, תיהנו ואם יהיה לכם מזל אולי אפילו תוזמנו לריקוד פלמנקו קטן.
