במלאת מאה שנה להולדתו של אברהם (יאיר) שטרן, התראיין בנו יאיר בתוכנית "חוצה ישראל" עם רינו צרור. האיש שגדל על מורשת אביו מעולם לא זזכה להכירו, שכן האב המפורסם נרצח קודם שנולד.
הוא נקרא "יאיר" על-שם כינויו המחתרתי של אביו. למרות שרבים מיוצאי לח"י רצו לראות בו את ממשיך דרך אביו, הוא פנה לתחום אחר - העיתונות. הוא שימש בתפקידים שונים בטלוויזיה הישראלית, עד שבסוף שנות ה-80 מונה לכתב בוושינגטון. בשנת 1995 מונה למנהל הטלוויזיה הישראלית, ומאז התפטרותו מהטלוויזיה משמש כיו"ר הקרן להנצחת מורשת אביו.
בראיון החושפני סיפר בין היתר כי "בילדותי, כשהייתי בן שנתיים וחצי-שלוש, שאלתי איפה אבא, ואמרו לי שהוא נסע רחוק ויחזור באיזשהו יום, ולכן כתבתי לו מכתבים כמו 'מתי תחזור'. רק כשהייתי בן 5 ב-כ"ט בנובמבר שמענו את השידור ברדיו ואנשים יצאו לרחובות לרקוד, לשמוח ולשיר. שאלתי את אימא וסבא מצד אימא מה השמחה, והם ענו לי 'שעכשיו תהיה לנו מדינה ובמלחמה על המדינה הזאת נגד הבריטים אבא שלך נהרג'. עד אותו רגע הייתי בטוח שיש לי אבא, ואז נפלה ההכרה שלא אהיה כמו כל הילדים ואין לי אבא ולא יהיה יותר".
"אימא שלי סבלה חרפת רעב. אף אחד לא רצה להעסיק אותה. למזלה, קריניצי, ראש העיר של רמת-גן, שהיה אוהב מחתרות, דאג למצוא לה עבודה. כשהיו באים הבריטים לעשות חיפוש, היה שולח נהג לאמי, ואומר: תחביאי את הילד, והיא הייתה מחביאה אותו עד שהיה קריניצי שולח עוד מישהו להודיע שאפשר להחזיר אותי".
"רק שלושה חודשים לפני הירצחו, החליט יאיר להשאיר מזכרת, וזה מזלי (המזכרת זה אני) ומזל גדול שנולדתי. אני לא כועס עליו ולא יכול לכעוס עליו. כילד בן 14 חשבתי שזה יהיה נכון לנסוע לאנגליה ולהרוג את מורטון הקצין הבריטי שירה בו, וחשבתי המון מחשבות ולאט-לאט חשבתי שנניח שאהרוג אותו - זה לא יחזיר לי את אבא".
הראיון ישודר ביום א' (17.02) בשעה 21:30 בערוץ 23.
