בית המשפט העליון קיבל (יום ד', 13.2.08) את ערעורו של המתווך הוותיק אלי בלום מהרצליה, וקבע כי אסור היה לחברת התיווך אנגלו-סכסון לבטל חד-צדדית את חוזה הזכינות אתו. בכך קיבל בית המשפט את ערעורו של בלום על פסק דין של בית המשפט המחוזי, שפסק לטובת אנגלו סכסון. חברת אנגלו-סכסון נמצאת בבעלות אפריקה-ישראל, ובראשה עומדת צביה לבייב-אלאזרוב, בתו של לב לבייב.
בית המשפט פסק, כי אנגלו-סכסון אינה יכולה לבטל את החוזה עם בלום, אלא על-פי סעיפים מפורשים בין הצדדים, המגבילים את הזכות לבטל את החוזה. מקורות מקורבים לחברה אמרו היום ל-Nfc, כי פסק הדין מהווה מכה לאנגלו-סכסון ולראשיה, מאחר שהיא תתקשה בעתיד לבטל חוזים עם 13 הזכינים הותיקים, כמפורט בהמשך.
בית המשפט אף חייב את אנגלו-סכסון לשלם לבלום כ-170 אלף שקל - 80 אלף שקל שכר טירחת עו"ד ו-90 אלף שקל הוצאות משפט.
ביקש למכור את הזכיון ב-120 אלף דולר בלום היה ב-30 השנים האחרונות זכיין של אנגלו-סכסון בהרצליה, בחוזה ללא הגבלת זמן. ב-2002 ביקש למכור את הזכיון לשני מתווכים, ב-120 אלף דולר. אנגלו-סכסון ביקשה להכניס שינויים בחוזה עם הקונים, ובין היתר להגביל את משך החוזה, דבר שהיה מפחית את שווי הזכיון. בלום התנגד. פרץ סכסוך, אנגלו-סכסון ביטלה את החוזה עם בלום, בתוקף מסוף 2003.
בלום הגיש תביעה נגד אנגלו-סכסון לבית המשפט המחוזי בתל אביב, וטען כי אין לחברה זכות לבטל את החוזה אתו, בין היתר משום שיש לו זכות קנינית על הזכיון. במוקד הדיון המשפטי עמדו שני סעיפים: סעיף 3 לחוזה קבע, כי בלום רשאי לבטל את החוזה מכל סיבה שהיא. סעיף 18, לעומת זאת, קבע כי אנגלו-סכסון תהיה רשאית לבטל את החוזה רק בשל מספר סיבות מוגדרות, כגון פטירת הזכין, הפסקת פעילות סדירה או כניסתו לקשיים כלכליים. בלום טען, כי החוזה אתו הופסק שלא על-פי סעיף 18, ולכן הביטול אינו תקף.
השופטת רונן פסקה ביוני 2006 לטובת אנגלו סכסון, וקבעה בין היתר שיש צורך באיזון בין זכויות שני הצדדים בחוזה, למרות מה שנאמר בו. אנגלו-סכסון מכרה מיד לאחר מכן את הזכיון למתווכים אחרים. במקביל, הגיש בלום ערעור לבית המשפט העליון. היום פסק כאמור ביהמ"ש העליון שהצדק עם בלום, ביטל את פסק הדין של רונן ופסק לטובתו.
דנציגר: החוזה ברור והוראותיו חד-משמעיות השופט יורם דנציגר, הידוע כמומחה מוביל למשפט מסחרי, כתב את פסק הדין. הוא ציין כי במקרה הנדון קיים חוזה בכתב, מנוסח בבהירות, והוראותיו חד-משמעיות. דנציגר: "סעיפי הביטול ברורים ומפורשים, ומקריאתם ברור לחלוטין מתי ובאלו נסיבות רשאי כל צד לבטל את ההסכם... אילו היתה אנגלו-סכסון מעונינת להעניק לעצמה בהסכם זכות דומה (כלומר לבטל את החוזה מכל סיבה שהיא, א.ל.), הייתה עושה כן. משלא עשתה כן, אין לה לטעון כעת לחוסר איזון".
השופט דנציגר הסביר, שחוסר האיזון הוא הגיוני. דנציגר: "לפי ההגיון המסחרי הפשוט, בעל הזכיון עמל ומשקיע שנים רבות בפיתוח הזכיון. המזכה (זה שנתן לו את הזכיון), לעומת זאת, נהנה מפירות ההשקעה. לכן, אם יתנו זכות ביטול גורפת (מכל סיבה שהיא) למזכה, יפחית הדבר משמעותית את התמריץ של בעל הזכיון לפתחו".
השופט דנציגר גם דחה את טענות אנגלו-סכסון, בבית המשפט המחוזי, כי ביטלה את ההסכם משום שבלום הפר אותו והיא איבדה את האימון בו. השופט מצטט ממסמכים של אנגלו-סכסון כדי להוכיח, שהחברה עצמה חזרה בה לאחר מכן מטענות אלו.
האמת מאחורי הסכסוך מה האמת? דנציגר: "הטעם העיקרי, ואולי היחיד, לביטול ההסכם על-ידי אנגלו סכסון, היה סירובה לאפשר לו למכור את הזכיון לצד שלישי (נוריאל ולוי), בתנאים זהים להסכם בינה לבין בלום. סוגייה זו לא עלתה בפלוגתא בהליך הנדון, ולכן לא אדרש לה". השופטים אשר גרוניס ואסתר חיות הסכימו לפסק דינו של דנציגר.
בלום: אתבע מיליון דולר בלום אמר היום ל-Nfc: "אני מכין עתה תביעת פיצויים גדולה נגד אנגלו-סכסון. הם מנעו ממני למכור את הזכיון ומנעו ממני רווחים בסכומים גדולים". על-פי הערכה, עשויה ההתביעה להגיע עד כמיליון דולר.
עמוס גלזר מת"א, המתווך הגדול ביותר של אנגלו-סכסון, אמר היום ל-Nfc, בעקבות פסק הדין: "משמעות פסק הדין היא, בין היתר, שאנגלו-סכסון לא תוכל, מעתה ואילך, לבטל ללא סיבה ספציפית את החוזים בינה לבין 13 המתווכים הותיקים והגדולים של החברה, שאני ביניהם. החוזים שלנו עם אנגלו-סכסון זהים לחוזה של בלום. אם נרצה, נוכל למכור את הזכיונות, והחברה לא תוכל למנוע זאת על-ידי ביטול החוזים". ל-Nfc נודע, כי קבוצת 13 המתווכים הותיקים כוללת, חוץ מגלזר, את וורנר ובני לובל מירושלים, עפרה קונס מראשון לציון, צפורה פנקס מרחובות ואחרים.
על-פי הערכה, יש לפסק הדין מהיום משמעות גם בענפים כלכליים אחרים: בכל מקרה שבו יש חוזה בין הצדדים, ובו נאמר שמותר לבטל את החוזה מסיבות ספציפיות, אסור יהיה לבטלו מכל סיבה אחרת, שאינה כתובה במפורש בחוזה.
