חצי שנה בפועל לכתב מעריב לשעבר

בית המשפט השלום בתל אביב גזר (יום ה', 14.2.08) חצי שנת מאסר בפועל על כתב מעריב לשעבר איתן רבין. רבין הורשע על-פי הודאתו בביצוע האזנת סתר לשיחה בין מנכ"ל מעריב, מעסיקו דאז, עפר נמרודי לבין עורך מעריב דאז דנקנר. על רבין נגזרו 18 חודשי מאסר, מתוכם 6 חודשי מאסר בפועל והיתרה של 12 חודשים על תנאי, וקנס בסך 10,000 שקלים. השופט דן מור מתח ביקורת על התנהלות התביעה שהפחיתה מיוזמתה מחומרת כתב האישום ודרשה רק שישה חודשים כדי שאפשר יהיה לרצותם בעבודות שירות. מכתב האישום עולם כי רבין, כאמור, כתב צבאי לשעבר במעריב, קיבל על-רקע מצבו הכלכלי הקשה, ממעריב, הלוואות שונות שמסתכמות בכ-400 אלף שקלים. הוא אף פתח בהליכים נגד מעריב בטענה על אי תשלום שכרו. עוד נמסר בכתב האישום כי נהג להקליט שיחותיו באמצעות מכשיר הקלטה שהתקין על הטלפון שבביתו. הפרשה מתייחסת לשיחת טלפון בין רבין לחשב מעריב באפריל 2006. החשב סיפר לרבין כי נמרודי החליט להעביר אליו סכום של 7,000 שקלים, למרות חובותיו של רבין למעריב. בסיום שיחתם העביר אותו החשב לשלוחה שבמשרדו של נמרודי על-מנת שרבין יודה לנמרודי על ההעברה הכספית. באותו זמן נמשכה ההקלטה של השיחה.

שוחחו על טרובוביץ

בכתב האישום נכתב כי בסיום שיחתו של רבין עם נמרודי, "נמנע נמרודי, בטעות ושלא במודע, מלנתק את השיחה, והחל משוחח עם עורך מעריב, אמנון דנקנר". השניים, דנקנר ונמרודי שוחחו ביניהם על ראש סגל משרד ראש הממשלה ד"ר יורם טרובוביץ. הם לא היו מודעים לכך שרבין נותר מאזין "וכמובן לא הסכימו להאזנת כל אדם אחר לשיחתם. על אף שהנאשם היה ער ומודע להאזנתו לשיח השניים, ללא ידיעתם, לא טרח לנתק את השיחה ולהפסיק להאזין, ואף לא הפסיק את ההקלטה במכשיר ההקלטה המותקן על ידו, והמשיך בהקלטת השיחה בין השניים עד לסיומה. לאחר מכן, שמר רבין את קלטת השיחה ברשותו". על האזנה זו והקלטתה הורשע רבין "בעבירה של האזנת סתר שלא כחוק".בהמשך, באפריל 2006, נפגש רבין עם טרובוביץ "וגילה לאזניו את תוכן השיחה שבין נמרודי ודנקנר שהתבצעה והוקלטה, כאמור לעיל, ואף החל להשמיע לו את קלטת האזנת הסתר, עד שזה דרש ממנו להפסיק את השמעתה. שמו של ד"ר טרובוביץ מוזכר באותה שיחה. במעשהו זה עבר הנאשם את העבירה של שימוש שלא כדין בהאזנת סתר". רבין כעולה מכתב האישום אף התקשר "עם עורכי הדין דוד קירשנבוים וחנה זילבר, השותפים יחדיו במשרד וזאת באמצעות מכרו, דוד בן שני, שהיה מועסק על-ידי השניים במשרדם. נושא ההתקשרות היו טענותיו של רבין נגד מעריב לגבי זכויותיו כעובד לשעבר בהוצאת עיתון מעריב. רבין טען בפניהם במספר הזדמנויות, כי בידיו הקלטות של שיחות בינו לבין אחרים ממעריב, כולל נמרודי, המוכיחות כי ההלוואות והמקדמות שקיבל כביכול ממעריב אינם אלא מענקים".

גופי תקשורת ישמחו לקבל העתק

עוד עולה מכתב האישום כי במאי 2006 הגיעו עוה"ד בר נתן ועוה"ד ליבין למשרדי עוה"ד זילבר על-מנת להאזין לאותן הקלטות. "בנוכחות רבין ודוד בן שני, וכנראה אף בנוכחות עוה"ד קירשנבוים, השמיעו רבין ובן-שני את הקלטת שיחת האזנת הסתר באוזני עוה"ד בר נתן וליבין, וזאת במטרה לקבל את הסכמת מעריב ובאי-כוח מעריב להיענות לדרישות הנאשם בסכסוך השכר שבינו לבין מעריב". השניים אף דרשו "לפצות" את רבין בסכום של למעלה מ-400,000 שקלים, "כשקודם לכן, בפגישה בין עו"ד קירשנבוים ובר נתן דרישת רבין היתה אך לפיצוי של כמחצית מסכום זה. באותה הזדמנות אף נרמז לעוה"ד בר נתן כי גופי תקשורת המתחרים במעריב, ישמחו לקבל את העתק ההקלטה". בא כוחו של נמרודי עו"ד בר נתן דיווח לנמרודי על המתרחש. "שיחת האזנת הסתר אם היה תוכנה מתפרסם ברבים, היתה נגרמת לנמרודי ולדנקנר עוגמת נפש רבה, אי נעימות ומבוכה, אולי אף לאישיות פוליטית בכירה אחרת, המוזכרת בדברי המשוחחים. במצב זה היה נמרודי מוכן, וכך הורה לב"כ עוה"ד בר נתן, להחזיר את הנאשם לעבודתו ככתב צבאי במעריב, וכן לאפשר לו להשיב את חובותיו למעריב בניכויים נוחים משכרו העתידי, כולל ויתור על ריביות, וכל זאת בתנאי כי הקלטת שיחת האזנת הסתר תושמד, על כל העתקיה, ושאר ההקלטות של שיחות הנאשם עם נציגי מעריב יועברו לידי מעריב".

נמרודי הגיש תלונה

בפגישה נוספת שנערכה ב-מאי 2006 במשרדי עוה"ד קירשנבוים וזילבר, ובנוכחות עוה"ד חנה זילבר, נמסר לבא כוחו של נמרודי עו"ד בר נתן כי "רבין מסרב למסור את כל ההקלטות שבידיו, בו מוקלט נמרודי, כשקלטות אלו הינם, לכאורה, מעין 'תעודת ביטוח' עבורו, ואף נמסר לעוה"ד בר נתן כי הוכנה טיוטת כתב תביעה נגד מעריב כשסכום התביעה עלה והגיע ל-1,850,000 שקלים, וכי תמליל שיחת האזנת הסתר אף מהווה אחד מנספחי כתב התביעה". עו"ד בר נתן מסר לנמרודי את המתרחש והוחלט להגיש תלונה במשטרה. "במעשיו אלו עבר רבין, שוב, את העבירה של שימוש שלא כדין בהאזנת סתר".

נמחקה עבירת סחיטה באיומים

השופט דן מור מציין את העובדה כי בכתב האישום המקורי, "טרם תיקונו", הואשם רבין גם בעבירה של סחיטה באיומים, "בכל הקשור למגעיו עם עוה"ד בר נתן, כב"כ מעריב ונמרודי". התביעה לדבריו בחרה למחוק אישום זה והדבר בסמכותה. אולם, "אינני משוכנע כי בעובדות בהן הודה רבין אין אף את יסודות עבירת הסחיטה באיומים. כך או כך, אין בדבריי אלה אלא להצביע על חומרת הדברים". בהחלטה על עונשו כתב השופט כי למרות שרבין לא יזם את האזנת הסתר לשיחה בין נמרודי לדנקנר, "הוא לא יכול היה שלא להבין כי מתבצעת האזנת סתר אסורה, והוא נמנע מלנתק את השיחה, לעצור את מכשיר ההקלטה או להשמיד מיד את ההקלטה. הוא קלט מיד את הנזק הצפוי לנמרודי מפרסום תוכן השיחה והוא בחר לשמור לעצמו את הקלטת ומכאן ששיער שיעשה בה שימוש, לאחר שהשיג, בלי משים, מידע רב ערך העשוי לפגוע בנמרודי. ברור כי אחרת לא היה טורח לשמור את קלטת השיחה. גם אם נהג רבין, כעיתונאי, להקליט את שיחותיו, הרי הדין מחייבו שלא לעשות כל שימוש בהאזנת סתר, ועל כן היתה זו חובתו להשמיד מיד את הקלטת ולמחוק את תוכנה". אולם, החמור מכל, השימוש שנעשה בקלטת. "אינני מקבל את טענת הנאשם כאילו גילה את תוכן השיחה לד"ר טרובוביץ על-מנת לתמוך בו, אלא רבין ידע יפה כי יש בכך כדי לפגוע בנמרודי, האדם שפיטרו מעבודתו והתובע ממנו את השבת ההלוואות. לאחר מכן השמיע את הקלטת, יחד עם חברו בן-שני ועוה"ד המייצגים אותו בסכסוכו מול מעריב, באוזני עוה"ד בר נתן ועוה"ד גב' ליבין, תוך השמעת רמזים על הנזק ועוגמת הנפש הרבה שתגרם לנמרודי, ואף בעקיפין לדנקנר, מפרסום הדברים ברבים, וזאת תוך כדי ניהול מו"מ על פיצוי שדורש הנאשם ממעריב, ותוך דרישה לויתור על תביעותיהם הכספיות של מעריב ממנו. ענייננו בשימוש מכוון בהאזנת סתר אסורה, להשגת יתרון מכריע במו"מ כספי, בידיעה ברורה על אי החוקיות בהקלטת השיחה והשימוש בה".

נפלה לידיו כפרי בשל

השופט הדגיש כין בנסיבות לקולא ניצב "חוסר היוזמה של רבין להאזנת הסתר. "הדברים נפלו לידיו כפרי בשל, ללא שטרח והכין דבר". כמו כן העובדה כי גם נשוא השיחה "ד"ר טרובוביץ אף לא ראה בתוכן השיחה את החומרה בה מנסה רבין לצבוע את הדברים, וכך אף אני, כשלטעמי אין בשיחה זו יותר מאשר התלהמות והתבטאות שבין חברים בארבע עיניים, אף שברור כי פרסום הדברים, במיוחד לאור טיבם וטבעם העגום של חלק מכלי התקשורת בארץ, היה בו כדי לפגוע בנמרודי ולהביכו". נסיבה נוספת, התנהלות עורכי דינו של רבין שגיבו את מעשיו "שני עורכי הדין אף אינם יכולים לרחוץ בניקיון כפיהם, גם אם, כטענתם החלושה, לא היו מודעים לחומרת הדברים ולאי החוקיות שבשימוש בקלטת. הרי הם הפרו את חובתם כעורכי דין לבדוק את תוכן הקלטת טרם נתנו ידם לשימוש שנעשה בה, במשרדם, במו"מ שמול מעריב. אם ראה רבין כי עוה"ד מתירים לו את השימוש בהאזנת הסתר, או לחילופין אינם מדקדקים במעשיו, יכול היה לטעות ולחשוב כי התנהגותו הבלתי חוקית אינה כה חמורה. בפרשנות הנוחה ביותר לרבין ולאחרים ממשרד עורכי הדין, היא שעצימת עיני עורכי הדין היא שאפשרה לו את השימוש שנעשה בהאזנת הסתר האסורה".

לשקול הליכים נגד עורכי הדין

השופט הוסיף ומתח ביקורת על ניהול המשפט בידי התביעה, זימון דוד בן שני ושני עוה"ד זילבר וקישנבוים כעדי תביעה "בכך נוצר חוסר התאמה וחוסר אחידות בגירסת התביעה, מול עדות עדי התביעה עוה"ד בר נתן וליבין, על אף שהתביעה בכתב האישום נסמכת דווקא על עדות האחרונים. מכל מקום על המדינה לחזור ולשקול אם אין מקום לראות בדוד בר שני כשותף לעבירה ואף ליזום הליכים כל שהם נגד שני עורכי הדין המעורבים בגין מעשיהם או, למצער, מחדליהם בפרשה זו, דהיינו הפרת חובותיהם כעורכי דין". ביקורת נוספת מתח על הדרישה של התביעה להטיל עליו עונש של שישה חודשים בלבד, זאת לנוכח העובדה כי עונש זה ירוצה בעבודות שירות, וכן על יוזמת התביעה למחוק את העבירה החמורה של סחיטה באיומים מכתב האישום. "אם זו עמדתה של התביעה בפרשתנו, אינני רואה כי על בית המשפט להחמיר עם הנאשם מעבר לכך. אין זה המקום בו יהפוך בית המשפט לקטגורו של הנאשם, בניגוד לעמדת התביעה, אף אם, לטעמי, ראוי הנאשם לעונש כבד יותר, דווקא בגין מעמדו כעיתונאי והבנתו את חומרת מעשיו ואת יכולתן של המילים המתפרסמות לפגוע קשות בדוברן, והפיכת רשות הפרט לקניין הרבים. לכן, על אף שרבו היסוסי, בהתחשב במצבו הקשה של הנאשם, הן כלכלית והן משפחתית, וכנראה שפרשה זו תפגע קשות באפשרויותיו להמשיך בעתיד בעיסוק כעיתונאי, והעובדה כי זו לו הפעם הראשונה שהוא נאלץ ליתן את הדין על עבירה שביצע, לא אחמיר עמו מעבר לבקשת התביעה".

זכה להערכת הממונים

השופט הוסיף כי לרבין אין כל הרשעות קודמות, "הוא כבן 50 שנה, ועד למקרה זה שימש בתפקידו כעיתונאי וכתב צבאי מצליח ומוכר ואף זכה בהערכת הממונים עליו על מקצועיותו, אם כי לא תמיד על אופיו והתנהגותו. הוא אף לקח חלק בפעילות התנדבותית ועזר לנפגעי צה"ל ולמשפחותיהם ועוד. יש לזקוף לזכותו אף את הודייתו באשמה, על אף השלב המאוחר בו נרשמה חזרתו מכפירתו. אין להתעלם אף מגירושיו וממצבו הכלכלי הקשה, אולם אין לשכוח כי השימוש שנעשה בהאזנת הסתר נועד, בעיקר, להשגת רווח כספי".