פעמים רבות אנו תוהים מה גורם לאדם מבוגר ושקול בדעתו להשמיע קולות אינפנטיליים ולגלות רגישות יוצאת דופן למראה פניו של תינוק. כעת מחקר חדש מנסה להסביר זאת.
חוקרים גילו כי אזור ספציפי במוח 'נדלק' בשבריר שנייה לאחר שאנו מביטים בפניו של תינוק, ממצאים שלדבריהם עוזרים להסביר מדוע אנו מטפלים באופן אינסטינקטיבי בתינוקות בצורה יוצאת דופן ומגינים עליהם, וכך עוזרים להם למעשה לשרוד.
דרווין ציין במקור כי קיים משהו בתינוקות המעורר אנשים בוגרים להגיב אליהם ולטפל בהם, והתנהגות זו היא שמאפשרת למין שלנו לשרוד.
מאוחר יותר, הזאולוג זוכה פרס נובל, קונרד לורנס, הציע כי זהו המבנה הספציפי של פניו של התינוק - ראש ומצח גדולים יחסית, עיניים גדולות ונמוכות ואזור בולט של הסנטר, המעורר תגובות הוריות אלו.
אך הבסיס הביולוגי לכך נשאר לא ברור.
סימנים במוח כעת, חוקרים דיווחו על בסיס אפשרי במוח המסביר אינסטינקט הורי זה.
עורכי המחקר הראו כי אזור במוח הנקרא 'הקליפה האורביטופרונטלית התיכונה' פועל בתוך שביעית שנייה בתגובה לפנים לא מוכרות של תינוק, אך לא בתגובה לפנים של אנשים בוגרים.
לממצאים השלכות רפואיות חשובות במיוחד בהבט של דיכאון לאחר לידה, המופיע אצל 13% מהאמהות לאחר הלידה ולעתים קרובות בתוך שישה שבועות, משום שממצאי המחקר הנוכחי יוכלו לספק בסופו של דבר הזדמנות לזיהוי מוקדם של משפחות הנמצאות בסיכון.
צוות החוקרים השתמש בשיטת הדמיה נוירולוגית הנקראת magnetoencephalography, או בקיצור MEG. מאחר שהחוקרים רצו לחקור תחילה את העיבוד האוטומטי של פנים, הם השתמשו במבחן שדרש מהמשתתפים לעקוב אחר צבע של צלב אדום קטן וללחוץ על כפתור מייד כשהצבע השתנה. ברקע, שובצו תמונות של תינוקות ושל אנשים בוגרים למשך אלפית השנייה.
החוקרים גילו הבדלים משמעותיים בפעילות המוקדמת של המוח בזמן הצפיה בפנים של תינוקות בהשוואה לצפיה בפנים של אנשים בוגרים.
בנוסף לפעילות המוח שתועדה היטב באזורים הוויזואליים של המוח בתגובה למראה פנים, פעילות מוקדמת נתגלתה בקליפה האורביטופרונטלית התיכונה לאחר הצפיה בפנים של תינוקות אך לא בפנים של אנשים בוגרים.
תגובה אינסטינקטיבית גל זה של פעילות החל בערך שביעית השנייה לאחר הצגת פנים של תינוק. לדברי החוקרים, תגובות אלו כמעט בוודאות מהירות מכדי לשלוט בהן בצורה מודעת ולכן הן כפי הנראה אינסטינקטיביות.
הקליפה האורביטופרונטלית התיכונה ממוקמת בקדמת המוח, מעט מעל גלגל העין. זהו אזור מפתח במוח השולט ברגשות וקשור למעקב המתמשך אחר גירויים סביבתיים הקשורים לגמול.
בהבט הניסוי המחקרי, הקליפה האורביטופרונטלית התיכונה היא שמספקת את הרמז הרגשי ההכרחי מפנים של תינוק הגורם לנו להתייחס אליהן כמשהו מיוחד ומשחק תפקיד מפתח ביצירת הקשר ההורי.
הקשר לדיכאון דיכאון לאחר לידה הוא מצב שכיח וישנן ראיות ניסיוניות המציעות כי אמהות הסובלות מהמצב מתקשות להגיב לאותות מהתינוק.
מחקרים נוספים יוכלו לאשר אם הממצאים האחרונים המצביעים על תגובות מוקדמות וספציפיות של הקליפה האורביטופרונטלית התיכונה לפנים של תינוקות מושפעים, ואפילו מודחקים כתוצאה מדיכאון, וכך לעזור להסביר את העדר ההענות ההורית. תבנית זו יכולה בסופו של דבר לספק הזדמנויות לזיהוי מוקדם של משפחות בסיכון.