בית המשפט המחוזי בבאר שבע גזר, ברוב דעות, 14 שנות מאסר על סב שהורשע בביצוע עבירות מין חמורות בנכדתו החורגת, מעת היותה בת 12 ועד 14, בשנים 2006-2004.
עונש המאסר הוטל על דעת השופטים נתן זלוצ'ובר וצילה צפת. השופט ברוך אזולאי סבר בדעת מיעוט שיש להטיל עליו 12 שנות מאסר. על-דעת כל חברי ההרכב נגזרו על הסב גם שלוש שנות מאסר על תנאי. כמו כן חויב לפצות את קורבנו ב-50,000 שקל.
הסב הורשע באונס, במעשי סדום ובמעשים מגונים בנכדתה של אשתו. שירות המבחן התרשם כי הוא אדם בעל תפיסת מעוותת, המותאמת למימוש צרכיו המיניים, בלא ביקורת ערכית ומוסרית על מעשיו ופגיעתם באחר.
מעדות שמסרה כרמית עזר, עובדת סוציאלית, עולה כי בתחילה כעסו בני משפחתה של הנערה, השתלחו בה והתעמרו בה על שהיא חסרת התחשבות ומביאה, בתלונתה, לפירוק המשפחה. העובדת הסוציאלית תיארה את הנערה במצב של חרדה גבוהה ביותר, ואמרה כי הופעלו עליה לחצים כבדים מצד סבתה, אשתו של מי שביצע בה את העבירות, לבטל את התלונה נגדו.
בשל כך היו לנערה רגשות אשם כבדים לכך ש"גרמה" ו"הביאה" לסבלו של הסב, ומצד שני היא חשה פגיעה עמוקה ומעילה באמון וכן פגיעה פיסית כואבת שחוותה.
התביעה הדגישה במשפט כי אין מדובר במעידה חד-פעמית, אלא בעבירות שנמשכו שנתיים והופסקו רק בזכות התערבות החבר של הנערה שפנה להוריה.
המשפחה כועסת על הנערה בגזר הדין כתבו השופטים כי מעשיו של הסב "שפלים ומכוערים", וכי חומרתם גדלה בשל היותם בתוך המשפחה. במעשיו, פגע פגיעה פיזית ונפשית בנערה, ניצל את תמימותה, את האמון שנתנה בו, את קרבתה המשפחתית אליו ואת זמינותה, לסיפוק יצריו הבזויים.
השופטים הדגישו כי בני משפחתה הקרובים של הנערה העצימו את המשבר שעברה משום שבתחילה הטילו ספק בדבריה, ועד היום חלק מהמשפחה סבור, למרות הכרעת הדין ולמרות הודאתו של הסב לחלק מהמיוחס לו, כי הוא חף מפשע ומטיל על הנערה את האשמה למשבר המשפחתי.
השופטים ציינו כי הודאתו החלקית של הסב בחלק מעבירה אחת בעת חקירתו בבית המשפט והבעת החרטה בסוף המשפט - אין עימן חרטה כנה ואמיתית, שכן הוא המשיך בכפירתו, הטיל את האחריות על הנסיבות ועל הנערה, מזער את חומרת המעשים וטען שהנערה ישנה או שהוא היה רק סב חורג.
עם זאת, זקפו לזכותו את היעדר ההרשעות הקודמות ואת העובדה שייאסר בגילו המתקדם, לתקופה ארוכה.
