שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע נתן זלוצ'ובר גזר (יום ה', 28.2.08) 12 שנות מאסר לריצוי בפועל, ושנתיים מאסר על תנאי, על ד"ר סרגיי פונטוס, בן 40, רופא מרדים בבית החולים סורוקה שהדביק 25 חולים בצהבת נגיפית. השופט קבע כי הרופא מעל באמון, התמכר לסם, גנב סם, סיכן חולים והדביק את החולים בווירוס הקטלני.
פונטוס הורשע ב-25 עבירות של חבלה חמורה, עבירת הפצת מחלה במזיד, גניבה בידי עובד, מרמה והפרת אמונים בתאגיד, מעשה פזיזות ורשלנות, הדחה בחקירה והפרת הוראה חוקית,
וכן החזקה ושימוש בסם לצריכה עצמית.
בהכרעת הדין נקבע, כי פונטוס נשא את נגיף הצהבת Hepatitis C והיה מכור לסם מסוכן מסוג Fentanyl. הוא הזמין מבית המרקחת של בית החולים אמפולות של הסם, בכמויות גדולות
מעבר לנדרש לצורך עבודתו כרופא מרדים לשם צריכתו העצמית.
פונטוס נהג להזריק את הסם בשעות העבודה עד כ-25 פעמים ביממה, אף שהסם היה רכוש בית החולים ונועד לצורכי הרדמה. בפברואר-אפריל 2003, נהג להזריק את הסם בשירותי הרופאים והסגל של המחלקה לטיפול נמרץ, בעודו מתיז מדמו לעבר האריחים והאסלה ומשליך פיסות צמר גפן ומדבקות נגועות בדמו המזוהם במקומות שונים בחדר השירותים. כל זאת עשה אף שידע שההדבקה היא דרך הדם. הוא הזריק לעצמו את הסם בעת העבודה, עבד והסתובב רדום ומסומם, היה יוצא לשירותים לעיתים קרובות כדי להזריק לעצמו סם, הותיר את המטופלים בלא השגחה רפואית. בניגוד לנהלים ותוך סיכון החולים, נהג להסתובב כשבכיסו אמפולה פתוחה של פנטניל המכוסה בפד שבה השתמש לעצמו, מזרק שהכיל פנטניל שנועד לחולים ובנוסף השאיר אמפולות פתוחות של פנטניל שכוסו בפד על השולחן.
בהכרעת הדין גם נקבע כי פונטוס הדביק 25 חולים ב-Hepatitis C. מדובר בחולים, שלרוע מזלם, טיפל בהם פונטוס כמרדים. דמו הנגוע בנגיף Hepatitis C, בא במגע עם דמם של החולים שנדבקו.
איים על עד עוד נקבע כי ב-28.11.03 בעת שהיה פונטוס במעצר בית על אירועים אלה, הפר את תנאי שחרורו שלפיהם, בין היתר, נאסר עליו ליצור קשר כלשהו עם המעורבים בפרשה, לרבות עובדי בית החולים "סורוקה". חרף האיסור, התקשר לאחד מעדי התביעה, ד"ר איליה צ'ורני, עובד בית החולים, והאשים אותו ששיקר בהודעותיו במשטרה, קילל אותו ואיים עליו באומרו: "אתה עוד תראה מה זה להעיד נגדי".
מעדות המומחה פרופ' טור כספא, בבית המשפט התברר כי "ברוב החולים הנדבקים מצהבת נגיפית מתפתחת דלקת כרונית של הכבד בדרגה זו או אחרת. שחמת הכבד מתפתחת בכ-20% מהנגועים ב-HCV. סיבוכי שחמת הכבד עלולים להביא את החולה להשתלת כבד או לגרום למותו".
מהכרעת הדין גם עולה שחלק ממטופליו של פונטוס לא אותרו. "בהחלט יתכן התסריט העגום שלפיו חלק מהם נדבק בנגיף, אינו יודע על כך ולא רק שהם עצמם נתונים בסיכון לא מבוטל של פגיעה בלתי הפיכה בכבד ומוות, אלא הם גם ממשיכים, בלא ידיעתם, להפיץ את הנגיף הקטלני. גם אם ההנחה בבית המשפט היא שלא נדבקו אנשים נוספים מעבר למה שהוכח בפני כנדרש במשפט פלילי, הרי עצם קיומה של האפשרות כאמור הנובעת מאי איתורם של אותם מטופלים, תורם לחשש הציבור, למבוכה ולפגיעה ביחסי האמון", כתב השופט.
בית החולים הגיע להסדרים של פיצוי כספי עם חלק ניכר מהנפגעים. כל אחיד מהם קיבל כ-200,000 שקל וחלק מהם שהעידו בבית המשפט התרעמו על שהפיצוי קטן מידי, ואינו הולם את הצרכים האמיתיים ובכללם טיפול בתרופות שאינן בסל התרופות ואת הפגיעה בכושר העבודה.
פגיעה באמון השופט זלוצ'ובר ציין בגזר הדין כי הפרשה העגומה, יצרה משבר אמון בין הציבור לרופאים ולשירותי הרפואה. דוגמה לכך ניתנה בעדויות הקשות של חמישה מהנפגעים בפרשה שהעידו בבית המשפט. וכך אמרה אחת מהם: "אני מפחדת ללכת לבית החולים היום, אני חשדנית לגבי כל רופא, לגבי הרדמה, לגבי טיפול, אני צריכה לעשות בדיקה בהרדמה, אני פוחדת. אני ויתרתי על הרבה בדיקות בגלל הדברים האלה. לא יכולה ללכת יותר לבית החולים".
השופט הדגיש בגזר הדין כי "רופאים אינם עבריינים, אלא ציבור גדול, מקצועי ומצפוני, העושה כמיטב יכולתו לטובת בריאות הציבור. למרות האמור, מסתבר, שגם כשעוסקים בציבור נורמטיבי ומוביל בחברה, יש צרכים של יצירת הרתעה ואמירה נחרצת וערכית שתבוא לידי ביטוי בענישה מחמירה, שתזכיר לאותו חלק קטן ואולי זניח, שממעמד הרופא מתחייבות נורמות התנהגות מוסריות והמעדיף על חשבון בריאות המטופל את דחפיו העברייניים ייענש בחומרה".
שיקולים נוספים שמנה השופט לעונש היו העובדה שפונטוס עדיין נושא את הנגיף ולא טופל; התמכרותו של פונטוס שהזריק לעצמו סם 25 פעמים ביום; רמתו המוסרית הירודה של פונטוס כפי שהתגלתה בתיק.
