מאז ימי שירותי הצבאי בדרום הרחוק לא הזדמן לי להגיע לשם יותר מדי. גם אלה שגרים שם יסכימו איתי שהאטרקציות הדרומיות ברובן הן לא מהסוג שיצדיק יציאה מהכרך הסואן לשלוש שעות. בימים העליזים ההם, כשהאופנה נעה בין מדי א' למדי ב', גם האופנה הקולינארית נעה בין שווארמה בגדרה לברגר-קינג בקסטינה. כשהתבקשתי לחזור למחוזות ההם כדי לכתוב לכם על מסעדה, זה נשמע מעט מחשיד למרות "כרמים", "נתנאל" ומסעדות נוספות שהעלו באחרונה את שפלת החוף על המפה. כשהבנתי שמדובר ב"ערמונים" הנחשבת שבמושב סגולה, החששות פינו מקומם לפנטזיית הבשר הרגילה שלי.
ג'ינג' מוכנה חצי שעה לפני הזמן, כהרגלה, וממתינה לי יפה וכתומה מתמיד. שעה של נסיעה לפנינו לעבר צלחות "ערמונים" העמוסות בכל טוב והילדה הביאה איתה ארוחה שלמה לדרך. כנראה שהיא באמת מתחילה להכיר אותי. ברמזור השני כבר סיימתי את כל הסלט הביצים עם הפיתה ואת החלבה הפרסית המעולה שאמא שלה עושה. פחות משעה ואנחנו בחנייה של המקום העצום הזה. גודלו והחלל הפתוח הרחב שבו, אינם פוגמים במאום בתחושת הביתיות שהוא משדר.
פתחנו בלחם הבית, טעים ומעלה אדים. לידו סלט אגסים (44 שקל), מנת גיוזה (32 שקל), קרפצ'יו פילה בקר (39 שקל), סיגר לוקוס (34 שקל) וסלמון טמפורה (44 שקל). בקטנה. הסלמון היה מעולה, רך וטרי, סיגרי הלוקוס לא נפלו ממנו ורוטב הצ'ילי-טריאקי הטעים שהוגש איתם עשה עימם חסד עליון. קרפצ'יו הבקר היה עבה יותר מהמקובל, אך תיבולו העדין ואיכות הבשר הקלו על חיתוכו הגס. מנת הגיוזה התבלטה לטובה, וזו משימה לגמרי לא פשוטה בשולחן עם מתחרים רציניים כל כך, אבל אני הייתי נותן לרוטב הצ'ילי המתוק המסחרי אינטרפרטציה אישית וטאץ' ייחודי, וכך משדרג את המנה הזו לאפריטיף השווה ביותר בטווח של 10 ק"מ (רגע, אנחנו בסגולה, 30 ק"מ לפחות כשחושבים על זה). סלט האגסים היה נחמד אם כי קצת חסר אופי, אגסים היו בפנים למכביר אך החסה ושאר הירקות שסביב הפכו אותו לסלט ירקות מן המניין, טעים אמנם, אך נטול מוטיב אגסי ממשי.
אתנחתא קלה אחרי הראשונות. שותים מים בטעמים ומנסים להבין את פשר מתקפת הראשונות המבורכת הזו. ג'ינג' נזכרת לבשר לי שלמרות הפצרותיי מהצהריים היא אכלה שלושה באגטים עם חומוס ואין מצב שאחרי הראשונות האלה היא ממשיכה איתי לעיקרית. מה שהחל להסתמן כמשבר, בא אל פתרונו כשהבחינה היפה במנת סטייק פרגית בקרמל וטימין עם צ'יפס בטטה (69 שקל) המתחבאת בתפריט. נרגעתי. בשבילי, טורנדו ערמונים - עיגולי פילה בקר בדרגת מידיום רייר (110 שקל).
פילה הבקר הגיע מידיום רייר, רך, אדמדם, עסיסי וטעים. כמותו מצדיקה לחלוטין את המחיר. ורק שמו "טורנדו ערמונים" נותר בגדר תעלומה. ספרנו ביחד שלושה ערמונים בצלחת, במונחים מטאורולוגיים זה בקושי משב רוח קיצי, אז טורנדו? סטייק הפרגית של ג'ינג' תובל מעולה, ולמרות הבנאליות ממנה סובלת מנות סטייק פרגית בדרך כלל, הרי שב"ערמונים" השכילו להפוך אותה לראויה במיוחד ומלאת טעם.
סיימנו בוופל בלגי טרי שאינו מופיע בתפריט. נדמה שמלאכי הקלוריות ירדו מהשמיים ובעצמם שמו אותו על שולחננו, זה ההסבר היחיד להיעדרות המנה המעולה הזו מהתפריט. מתיקות של טופי עם גלידת וניל קצפת ובננות, סיום משובח לארוחה משובחת. הנסיעה ל"ערמונים", למרות ריחוקה הגיאוגרפי, התגלתה ככזו ששווה כל קילומטר.