כל ההחלטות שקיבלה מדינת ישראל בנוגע למיגון יישובי עוטף עזה הן 'שליפות מהמותן'. כך קובעת (יום ב', 3.3.08) פרופ' נורית קליאוט מאוניברסיטת חיפה שחוקרת את "סל הביטחון" ואת צרכי הביטחון של יישובי העימות בגבולות המדינה.
כבר במהלך מחקר שערכה בשנת 2006 טענה פרופ' קליאוט כי "סל הביטחון" של ישראל, המורכב בעיקרו מגדרות, שערים, תאורה ושמירה היקפית ליישובי קו העימות, מעניק ביטחון מדומה וכי תחושה מדומה זו לא תוכל לספק את ישובי עוטף עזה לאורך זמן.
"כבר לפני שנתיים טענתי כי 'סל הביטחון' טוב במניעה או הפחתה של פעילות עבריינית וכן נגד פעולות טרור אבל אין לו כל ערך במניעת הפצצות. המציאות הנוכחית בדרום מראה את הכישלון של 'סל הביטחון' הנוכחי", ציינה.
לדברי קליאוט, הבעיה נעוצה בכך שבמשך כמעט שני עשורים לא נערך דיון רציני בנושא, למרות שהמציאות השתנתה והיכולות של אויבי ישראל השתפרה. "לא נערך שום דיון רציני בבדיקת "סל הביטחון" של ישראל מאז שנות ה-90, אז הותאם ה"סל" למציאות בגבול הצפון. בעקבות כך, סל הביטחון הקיים אינו מספק מענה לצרכים של יישובי הנגב המופצצים", אמרה.
"השתלשלות האירועים ביישובי עוטף עזה ממחישה איך ההחלטות שהתקבלו נשלפו מהמותן, ללא דיון רציני. בהתחלה ראש הממשלה אומר ש'לא נמגן עצמנו לדעת', אבל לפתע הוא מחליט להעביר החלטה להקמת חדרים ממוגנים בשדרות", ציינה, "אין פה שום החלטה עקרונית".
"בשנת 2005 אושרה תוכנית למיגון 46 ישובים בטווח של 7 ק"מ מהגדר עם עזה, למרות שכבר אז ידעו שטווח הקסאם עולה על 9 ק"מ, אז לפי איזה פרמטר החליטו למגן טווח של 7 ק"מ בלבד? גם מבקר המדינה בדוח משנת 2006 לא מצא שום נימוק להחלטה הזו. כל ההחלטות הן החלטות אד-הוק מבלי שום דיון ענייני או עקרוני", אמרה פרופ' קליאוט.
עוד הוסיפה כי במקרים רבים, גם לאחר שההחלטה כבר התקבלה, היא לא בוצעה משיקולים כלכליים. כך לא בוצעה בשלמותה עד היום התוכנית למיגון 46 ישובים שאושרה ב-2005 ותוכנית למיגון 86 ישובים בטווח של 9 ק"מ מהגדר, שהציעו פיקוד העורף ופיקוד דרום בעלות של 4.2 מיליארד שקל, לא אושרה או אפילו הגיעה לדיון רציני בממשלה.
"הגיע הזמן שמדינת ישראל תחליט מה המינימום הביטחוני שמגיע לכל אזרח ותקבל את ההחלטה על-פי המציאות של שנת 2008 ולא על-פי ההיסטוריה של שנות ה-90. אם זה לא יקרה, ימשיכו תושבי יישובי העימות לסבול", הדגישה.
