אלדר נקבר עם גמרא ספוגה בדם

הובאו למנוחות שמונת נרצחי הטבח בישיבת מרכז הרב. מסע הלוויה החל ב-10:30 בחצר ישיבת מרכז הרב. אלפים רבים, ובהם רבים מרבני הציונות הדתית, הגיעו כדי לחלוק כבוד אחרון לנערים. שלושה שרים - אבי דיכטר, יצחק כהן ואריאל אטיאס, הגיעו בשלב ההספדים. יו"ר המפד"ל, ח"כ זבולון אורלב, הביע ביקורת על הימנעותם של שרים נוספים, וכן של חברי כנסת מן השמאל, שנמנעו מלהגיע. טקס ההספדים נערך בסדר מופתי, בהנהגת הנהלת הישיבה. הקהל העצום התבקש להקפיד על הפרדה בין גברים לנשים. לאחר מכן פונה מקום למשפחות, ואחר-כך הובאו גופות הנרצחים, אחת אחת. כל אחת מהגופות הובאה באלונקה, והונחה על שני ספסלים שהוצמדו זה לזה. ואלה שמות הנרצחים:

• יוחאי ליפשיץ (18), ירושלים;

• יהונתן-יצחק אלדר (16), שילה;

• יונדב-חיים הירשפלד (19), כוכב השחר;

• נריה כהן (15), ירושלים.

• רועי רוט (18.5), אלקנה;

• שגב פניאל אביחיל (15.5), נווה דניאל;

• אברהם-דוד מוזס (16.5), אפרת;

• מהרטה טרונו (26), אשדוד.

אלדר נקבר עם הגמרא אותה למד מאחר שהייתה ספוגה בדמו. כשהם ממררים בבכי ספדו שורה של רבנים לנרצחי הפיגוע בישיבת מרכז הרב. הרב יעקב שפירא היה ראשון הסופדים: "בני ציון היקרים המסולאים בפז. איזה פז... חנה אמרה לאברהם אבינו: אתה עקדת בן אחד ואני שבעה. ועכשיו אנחנו עם שמונה בנים. רבקה אמרה: למה אשכל שניכם ביום אחד, ואנחנו שכלנו שמונה ביום אחד. הטבח הזה הוא המשכו של הטבח בתרפ"ט, ועדיין דמו של הנביא רותח". הרב יעקב שפירא הפנה אצבע מאשימה כלפי הממשלה. "הגיעה השעה שכולנו נבין: הגיע הזמן שתהיה לנו הנהגה טובה והנהגה ראויה", אמר. "התורה אומרת: ולא תחניפו את הארץ. ואומרת "אל נקמות ה'" אבל יש גם נקמה של בני אדם ויש גם נקמה של הארץ - וניקתי דמם לא ניקתי. ארץ ישראל היא לא הפקר, וצריך להפסיק לשחק איתה ולחלק אותה. "עֲלו לאבותינו ולרבותינו הקדושים ותהיו מליצי יושר על ההורים, על האחים והאחיות, על החברים. תתפללו גם עלינו, על הישיבה הקדושה". ראש ישיבת מרכז הרב לצעירים, הרב ירחמיאל וייס, ספד לתלמידיו: "כי כל דרכיו משפט, אל אמונה ואין עוול, צדיק וישר הוא. כדי לזכות להבין את יושרו צדיק להבין את תמימות פעליו. מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה. אנחנו נמצאים בעולם הקטן והקב"ה עונה לנו מתוך המרחב אנחנו שואלים והתשובות כל כך קשות. ולבי חלל בקרבי אחרי לילה כזה. איך אפשר להספיד תלמיד אחד, שניים, שלושה, ארבעה, חמישה - ועוד בוגר שישי. "הגמרא אומרת: אסתר מן התורה מניין? שנאמר: ואנוכי הסתר אסתיר. איזה הסתר פנים, ריבונו של עולם, עשית לנו? המזמור של פורים: אלי אלי למה עזבתני. רחוק מישועתי. אמרנו היום (בתפילת ראש חודש אדר): יקר בעיני ה' המוותה לחסידיו. למדנו שיש מוות יקר. משנכנס אדר מרבין בשמחה - קודשא בריך הוא, את השמחה לקחת אליך. מתוך השמחה של הלימוד לקחת אותם. איזה קודש, איזו תמימות. עוז וחדווה במקומו - איזה שמחה יש לך. איך השארת אותנו בחסר גדול. "אני לא יכול לצאת ידי חובת שישה הספדים, זה לא שייך בכלל. רבש"ע את מי לקחת. אני אקרא לך בשמם. יהונדב בוגר שלנו. נדיבות אלוקית הייתה לו ניתב עצמו לאלוקים ואיך לקחת את נדבתו. איזו יופי של עץ יש לך שם. אתמול התכוננו לרקוד בשמחת ר"ח אדר ופינו את ביהמ"ד יוחאי בא להמשיך וללמוד. לקחת לנו את שגב של משפחת אביחי. באיזה שגב הוא הלך. לקחת לנו את יהונתן. ה' נתן ה' לקח. איזה מתיקות, איזה לימוד, איזו תפילה. לקחת אותו לספריית ה' למעלה. לקחת לנו את אברהם דוד היקר. רק שלשום שוחחנו ארוכות. איזה תמים איזה ישר איזה כישרון איזה ידען. נעים זמירות, איך היה קורא בתורה. ולקחת לנו את נר ה' את נריה הצעיר שבחבורה. חסר האור שלו אצלנו. "הרנינו גויים עמו. ככל שנהיה גיבורים יותר - יותר ננצח". הרב הראשי לישראל הראשון לציון שלמה עמר ביקש גם הוא להספיד את הבחורים. "כשלמדנו שקדושי עליון אמרו שאינם רוצים לראות את המשיח בגלל חבלי משיח לא הבנו. לב מי לא יישבר לראות שמונה בחורי חמד. על-ידי שנהרגו על קידוש השם נוספה גדולה על גדולתם", אמר בבכי. "המעלה המיוחדת של מי שנהרג על קידוש השם זהו דבר שאין למעלה ממנו ולרבי עקיבא וחבריו נוספה גדולה כשנהרגו על קידוש השם. צדיקים מתאווים לאותה מיתה, והנה בעוונותינו הרבים שילמנו במיטב בחורינו בלילה קדוש כזה שהשמחה מתרבה. תעוררו רחמים ואל תשקטו עד שהקב"ה יעמוד מכיסא דין ויעמוד על כסא רחמים. צריך להרבות אהבת חינם ואת לימוד התורה לא רק לבני הישיבות אלא לכל בני ישראל". ראש עיריית ירושלים, אורי לופוליאנסקי, ספד גם הוא בחצר ישיבת מרכז הרב: "חייהם נגדעו על-ידי מרצחים שפלים. אך המרצח לא רצה לפגוע בהם דווקא אלא בכל אחד מאיתנו המתגוררים בירושלים. מחיר דמים כבד שילמה ירושלים ולרשימה הארוכה-ארוכה הזאת הצטרפו שמונת בנינו במרכז התורה הגדול והמפואר. שנרצחו על-ידי עמלק של ימינו שהזכיר שלא נעלם אלא רק שינה את פניו", אמר לופוליאנסקי. "דלות הן המילים, אך יחד נישא תפילה: עד אנה בכיה בציון ומספד בירושלים תרחם ציון ותבנה חומות ירושלים".