נדזדה מטטוב, אם חד הורית, עבדה בחנות מתנות וכלי בית בבעלות רוחמה ושמעון עמר ותבעה את הזוג בבית הדין לעבודה בבאר-שבע, לאחר שפוטרה לאלתר. מכתב התביעה עלה שמחנות הנתבעים נגנב רכוש והזוג עמר התעקש שלתובעת יש מידע בעניין.
התובעת השיבה שאינה יודעת מי גנב ואין לה קשר לפרשה. בתביעתה ביקשה תשלום בגין שכר עבודה, פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פדיון ימי חופשה ודמי הבראה. התובעת עבדה בחנות מחודש אפריל 2002 ועד ליום 22.4.07. הצדדים היו חלוקים באשר לנסיבות הפסקת העבודה.
לטענת התובעת, היא פוטרה לאלתר וללא הודעה מוקדמת לאחר שהנתבעים האשימו אותה שהיא מכירה את הגנב ומסרבת למסור את שמו. "טענה זו מופרכת מיסודה שכן איני יודעת מי גנב". התובעת הוסיפה שרצתה להמשיך ולעבוד בחנות כדי לפרנס את משפחתה. מנגד טענו הנתבעים שהתובעת התפטרה מרצונה וללא הודעה מוקדמת לאחר שסירבה למסור פרטים על הגנב ואינה זכאית לפיצויי פיטורים. הנתבעים הודו שלא שילמו לה דמי הבראה, חופשה ושכר מלא לחודשים פברואר-מרס 2007. כמו כן שהוצאה לחופשה לזמן בלתי מוגדר בעקבות מקרי הגניבות.
בדיון בבית הדין שאל המעביד-הנתבע את התובעת: "אני פיטרתי אותך?" תשובתה: "זרקת אותי כמו כלב". בהמשך העיד שאמר לה מפורשות שאם לא תגלה את זהות הגנב לא ישלם לה משכורת: "אני מבקש לדעת מהתובעת מי גנב את הסחורה. לפי טענתה היא יודעת מי גנב, וזה מה שאמרה לי בפועל. היא אמרה שהיא יודעת ולא תאמר לי. אמרתי לה את יודעת ולא אומרת לי. אני רוצה שתחשבי על זה טוב טוב ותחזרי עם תשובות עד שלא תשובי עם תשובות אני לא משלם לך שכר של חודש מרס וזה נגד הסחורה שנעלמה לי. ברגע שתהיה לי תשובה לאן נעלמה הסחורה אני אשלם את חודש מרס ויתר חודש אפריל".
בפסק דין שניתן בשבוע שעבר קיבלה השופטת יעל אנגלברג-שהם את התביעה וחייבה את הנתבעים לשלם לתובעת 15,855 שקל פיצויי פיטורים, 3,171 שקל דמי הודעה מוקדמת, 8,104 שקל הפרשי שכר, 7,495 קל פדיון ימי חופשה ו-4,452 שקל דמי הבראה. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם 7,500 שקל הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד.
השופטת קיבלה את גרסת התובעת שפוטרה לאלתר מעבודתה והנתבעים חייבים בתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. לדברי השופטת, הלכה פסוקה היא שהוצאת עובד לחופש לפרק זמן בלתי מוגדר דינה כדין פיטורין. "דרישת הנתבע מהתובעת לצאת לחופשה לאלתר עד לבירור סוגיית הגניבות, שהינו פרק זמן בלתי מוגבל, אשר יכול להמשך ימים או שבועות , משמעותה היא אחת פיטורין. איומו המפורש של הנתבע לאי תשלום שכרה של התובעת עד לגילוי זהות הגנב ועיכוב שכר עבודתה לחודשים פברואר-מרס למשך תקופה כה ממושכת, ובוודאי מקום בו הנתבעים לא טענו כי התובעת מעורבת בגניבות מהווה נסיבה בה אין לדרוש מהתובעת שתמשיך בעבודתה אצל הנתבעים. די היה בכך לחייב את הנתבעים בתשלום פיצויי פיטורין".