שמעתם פעם את הפתגם הסיני שאומר שכדי להצליח לא חייבים להמציא משהו חדש, אפשר פשוט לעשות משהו ישן אבל לעשות אותו ממש טוב? לא שמעתם? גם אני לא, אבל בטוח שיש פתגם כזה ושבסינית הוא נשמע ממש משכנע. שורת המסעדות שמציעות תפריט רחב במחיר צר הוא בשורה מבורכת. תל אביב משופעת באלו. תפיסתן פשוטה: אם נמכור אוכל איכותי במחיר נמוך, ההמון יזרום וכולם ירוויחו. בקינג ג'ורג' התל אביבית לקחו את השיטה צעד אחד קדימה ושמה הולך לפניה (וגם התור שמשתרך בחוץ בכל שעה ביום) באשר לתמורה הקולינארית שתקבלו לכספכם. עכשיו הגיע הזמן להביא את הבשורה לתושבי ראשון המקופחים. במוצאי שבת, מספיק זמן לפני הישרדות, עזבתי לשעתיים את ההמולה התל אביבית ועליתי על איילון לכיוון סניף קינג ג'ורג' הראשוני החדש.
ג'ינג', מומחית מטעם עצמה למסעדות מהז'אנר, ואני, נכנסים ומתיישבים על הבר. המקום מעוצב בצורה שגורמת לך להדק את הארנק עם סיכות לכיס. חלל גדול, יוקרתי ומפואר שמצליח במיומנות עיצובית לא לאבד את השיק האינטימי החמים. אמיר, המנהל, ניגש ופוצח בדיאלוג עם ג'ינג' על מלרוז פלייס (?!). השיחה ההזויה נמשכת עשר דקות ונדמה שמשמימה ממנה לא נשמעה מאז הטקסטים שנכתבו לבוורלי הילס. ג'ינג' משתפת פעולה בהתלהבות, בעוד אני מנגב את הריר שנוזל לי על התפריט מרוב רעב. היו שם איקרה, חצילים, אגרול, בטטה אפויה ועוד מגוון של מנות פתיחה מפתות בעשרה שקלים לאחת. זה עוד לפני שבכלל הסתכלתי על המנות בעשרים.
ג'ינג' הזמינה בלי הרהורים מיותרים את מנת החציל הבלאדי המוכרת לה מהסניף התל אביבי (20 שקל). אני התבייתי על-מנת שרימפס פאנקו על מצע של חציל בלאדי (20 שקל). את חדי האבחנה ביניכם ששמו לב לחוסר הגיוון בראשונות ארגיע בהבטחה שבעיקריות יהיה בסדר. החציל הבלאדי מצוין. חציל שלם קלוי בתנור, חם ועטוף בטחינה מתובלת. לחם מעלה אדים שהוגש איתו הפך את המנה הזו לכיפית במיוחד, כמו גם הידיעה שדומותיה במסעדות אחרות עולות כפול ויותר. מנת השרימפס פאנקו גם היא שווה את מחירה הסמלי. ציפוי הפאנקו העבה גורם לשרימפ אותו הוא עוטף להיראות רזה מכפי גודלו. ציפוי דקיק ועדין יותר, בשילוב קרם החציל שהוגש בתחתית המנה, היה מרים אותה אפילו עוד טיפה למעלה.
ג'ינג' מבסוטה וזה זמן מצוין לעבור לעיקר, לא לפני שתי כוסות קיאנטי מצוין. בשבילי, מנת מדליוני פילה בקר על מצע פירה ושעועית ירוקה (60 שקל) ובשביל הכתומה מנת פסטה עם פירות ים (שרימפס, קלמארי ומולים) ברוטב שמנת ביתי (40 שקל). המנה שלי מרשימה. הבשר טעים ואדמדם, במידת עשייה מידיום-רייר, כפי שהוזמן. בלי להיסחף אקבע חד-משמעית שמדובר במנה שלא תוכלו למצוא בפחות מתשעים שקלים כמעט באף מקום. גם במנת הפסטה, למרות עדינות היתר של הרוטב, ניכרה התמורה לאגרה.
אשאיר לכם את מלאכת חיבור המספרים, איך שלא תסובבו את זה תגיעו לפחות מחצי ממה שהרגילו אתכם בקרטל מסעדות ה'פנסי שמנסי'. מרימים לחיים בפעם האחרונה. נדמה שראשון מזמן לא הייתה כל כך על המפה. טסים בחזרה הביתה בתקווה שנראה את דן סופסוף עוזב את האי. אני מבטיח לכל מי שידיח אותו ארוחה בקינג ג'ורג'. עליי.
