מי מאיתנו לא מכיר את ההרגשה הקסומה, המלווה לעיתים קרובות בפרפרים בבטן, כאשר נשרקת בעיטת עונשין מ- 11 מטר לזכות הקבוצה האהודה עלינו. למעשה, בשביל ליהנות ממרתון פנדלים מרתק בכלל לא צריך להיות אוהד של אחת הקבוצות. כל חובב כדורגל בוודאי מכיר את ההתרגשות הגדולה שאופפת אותו במשחקים בהן ההכרעה עוברת לבעיטות מהנקודה הלבנה, גם אם מדובר במשחק גביע מהליגה השלישית בסינגפור.
בעיטת פנדל נחשבה מאז ומתמיד למעין "שער בטוח" (בינינו, כמה כבר קשה להבקיע ממרחק של 11 מטרים לשער שרוחבו 7 מטרים?). האומנם? אם נבחן את הסטטיסטיקה השנה בליגת העל, נגלה שמתוך 23 פנדלים שנשרקו לטובת הקבוצות, הובקעו 8 שערים בלבד (כ-35%), ממצא המעורר שאלות ותהיות רבות.
האם השוערים השנה טובים במיוחד? האם הבועטים גרועים במיוחד? הרי עוד מילדות אנחנו זוכרים את המשפט הידוע: "בפנדל אין דבר כזה שוער טוב, יש בועט גרוע".
מה צריך כדי להיות פנדליסט טוב? תחילה, נבחן את שני הקריטריונים העיקריים הנדרשים מבועט בכדי שיוכל להיחשב, לפחות על הנייר, לפנדליסט טוב:
1. יכולת בעיטה - בראש ובראשונה, בעיטת פנדל מצריכה מהבועט להיות בעל טכניקת בעיטה טובה, הן מבחינת עוצמת הבעיטה, והן מבחינת יכולת הדיוק שלה. קריטריון זה מסביר מדוע מרבית הפנדלסיטים מתפקדים במגרש כחלוצים או כקשרים תוקפים.
2. יכולת מנטאלית - מאחר ובעיטת פנדל מלווה בתעצומות גוף ונפש, אשר ללא ספק משפיעות, בצורה כזו או אחרת, על הבועט (תכל'ס, אם אנחנו מתרגשים לבעוט פנדל בשכונה ביום שישי לעיני 15 חבר'ה ושכנה במרפסת, דמיינו לעצמכם את מערבולות הגוף והלב כאשר נדרשים לבעוט פנדל מכריע מול אצטדיון מלא בעשרות אלפי צופים).
לפיכך, בעיטת פנדל מצריכה מהבועט, מעבר לטכניקת בעיטה, גם להיות אדם קר רוח, מרוכז, ורגוע ככל שניתן. קריטריון זה מסביר מדוע מרבית הפנדלסיטים הם השחקנים הוותיקים, בעלי ניסיון המשחק הרב ביותר.
מיהו הפנדלסיט הטוב ביותר בכל הזמנים? ובכן, מדובר בשאלה לא פשוטה, שכן ישנם רבים הטוענים לכתר. עם זאת, לו היה עליי לבחור בועט אחד בלבד, הייתי בוחר באבי נמני כפנדליסט הישראלי הטוב ביותר בכל הזמנים (ובתור אוהד שרוף של הפועל ת"א הדבר קשה לי שבעתיים). אותו נמני ניחן ברגל שמאל אימתנית, המסוגלת לייצר בעיטת תותח מדויקת לאחת הפינות, אשר בדרך כלל בלתי ניתנת לעצירה.
בעולם, הייתי בוחר כמובן באלסנדרו דל-פיירו, שכל פנדל שלו בטוח לפחות כמו שאראס על קו העונשין, או סטיבן הנדרי מול החור.
לאיפה בועטים לעזאזל? כעת, נסקור את טכניקות הבעיטה הנפוצות הקיימות בעת בעיטת פנדל. בכל אחת מן הטכניקות המוצגות בחרתי מספר שחקנים (מהכדורגל הישראלי והעולמי), שלעניות דעתי נחשבים למומחים ביותר באותה טכניקה.
1. טיל שטוח (או בחצי גובה) לפינה - לדעתי, זהו סוג הבעיטה היעיל ביותר, מאחר וגם השוער הטוב בעולם לא יוכל לעצור כדור שנע לעברו במהירות של 120 קמ"ש. הקושי בטכניקה זו הוא כמובן היכולת לייצר פנדל שכזה מבלי לפספס את המסגרת. מומחים בטכניקה זו: אבי נמני, עידן טל, לותאר מתיאוס, אלסנדרו דל-פיירו.
2. פצצה לגובה - בדומה לטכניקה הקודמת, גם טכניקה זו יעילה מאוד, אך מסתבר שאין הרבה שחקנים אשר מסוגלים לבצעה בצורה מושלמת מספיק (שוב, מבלי לפספס את המסגרת). מומחים בטכניקה זו: איציק זוהר, בני לם, דונגה, רונלד קומאן.
3. פס מדויק לפינה - טכניקה זו יעילה מאוד, אך גם מסוכנת מאוד. יש הטוענים כי פס מדויק לפינה הוא בבחינת "מניה בטוחה", בעוד שישנם כאלו שחושבים שמדובר כמעט בהימור של 50:50. טכניקת בעיטה זו נחשבת לנפוצה ביותר (בעיקר בשל פשטותה), אולם גם רושמת את שיעור ההחמצות הרב ביותר. מומחים בטכניקה זו: משה סיני, יגאל מנחם, פרנק למפארד, ראול גונזלס.
4. "צ'יפ" מעל השוער - למי שלא מכיר, טכניקה זו נסמכת על כך שהשוער מהמר (לפני הבעיטה) על אחת הפינות, ואז כל שנותר לבועט הוא לבצע הקפצה קטנה של הכדור למרכז השער החשוף. כמובן שטכניקה זו נחשבת למסוכנת ביותר, שכן במקרים בהם השוער אינו מהמר על פינה כלשהי, אלא מחליט לזנק רק לאחר שהוא רואה את מעוף הכדור, רוב הסיכויים שהוא יקלוט את הכדור בקלות בשתי ידיו, ויוציא את הבועט מתוסכל (בדיוק כפי שקרה לשמעון גרשון במדי בית"ר ירושלים מול ניר דוידוביץ').
לחילופין, במידה והעסק מצליח, הבועט זוכה לתהילת עולם (תשאלו את הלדר פוסטיגה שהבקיע צ'יפ מדהים במדי נבחרת פורטוגל נגד אנגליה, ברבע גמר יורו 2004). מומחים בטכניקה זו: שמעון גרשון (שלמרות ההחמצה שהוזכרה, הבקיע מספר שערים מרהיבים בטכניקה זו), והצ'כי אנטוני פננקה, אשר אחראי על כמה מהביצועים המלוטשים ביותר בטכניקה זו.
גם באוניברסיטה בדקו את זה סוגיית בעיטות פנדלים משכה עניין רב גם בתחום האקדמי. מחקר בן 30 שנה של פרופ' מיכאל בר-אלי מהפקולטה לניהול באוניברסיטת בן-גוריון, אשר בדק מעל ל- 300 בעיטות פנדל מהארץ ומהעולם (במטרה לעמוד על התנהגות הבועט והשוער בעת ביצוע הבעיטה), קבע מסקנה חותכת: "לשוער אין שום סיכוי לעצור כדור שנשלח בעוצמה בדיוק לפינה העליונה של השער".
במילים אחרות, המסקנה של פרופ' בר-אלי היא שאם נבעט טיל בליסטי לחיבורי השער, לשוער אין סיכוי לעצור את הכדור (טיל לחיבורים? מעניין איך לא חשבו על זה קודם...). נו באמת פרופסור, נראה לי קצת מוזר שלקח לך 30 שנה להבין משהו שכל אחד מאיתנו מבין כבר אחרי פנדל וחצי.
אז מהו המתכון הבטוח לא להחמיץ בעיטת עונשין מ- 11 מטר? בסופו של דבר, לי נראה שהתשובה לשאלה פשוטה הרבה יותר. ניחשתם נכון, הטכניקה הטובה ביותר לא להחמיץ פנדל היא פשוט לא לבעוט.
