הנאשם, חאתם עראף, המיוצג ע"י עו"ד אלי שחף, הפעיל וניהל, ללא רישיון עסק, דיר חזירים במתחם חזיריות אפק שבשטח המועצה המקומית אעבלין (להלן: "החזיריה"). בכתב האישום נאמר, כי בין השנים 2001-2004, הזרים עראף את שפכי החזיריה ללא טיפול אל נחל אבליים, הזורם בסמוך ובמקביל לקו אספקת מי השתייה של חברת מקורות. מנחל אבליים זרמו השפכים לנחל נעמן ומשם לים התיכון. בכך גרם הנאשם ללכלוך ברשות הרבים, זיהום מקורות מים עליים, וחשש לזיהום מי תהום.
בחודש מרס 2002, נצפתה מכולה מלאה בפגרים בכניסה לחזירייה, אשר דם זורם ממנה לסביבה תוך גרימת צחנה עזה ומוקד לדגירת זבובים ויתושים. כמו כן, בתאריכים נוספים נצפו פגרי חזירים מחוץ למכולה.
במסגרת דיון בביהמ"ש המחוזי חיפה, ניתן צו לסגירת החזיריה החל מתחילת חודש אפריל 2003, אלא אם עד אז תיפתר בעיית השפכים לשביעות רצון המשרד לאיכות הסביבה. חרף האמור, הנאשם לא הסדיר את בעיית השפכים. במעשיו אלה, נאמר בכתב האישום, ביצע הנאשם עבירות של ניהול עסק ללא רישיון; זיהום מים; לכלוך רשות הרבים; גרימת ריח חזק ובלתי סביר; אי קיום צו של בית המשפט. עראף הורשע בעבירות אלה ע"פ הודאתו.
בית המשפט בהחלטתו, ציין כי חומרת העבירות בהן עסקינן נובעת, בין השאר, מן ההחצנות השליליות הנודעות להן בתחומים הכלכליים, האקולוגיים והבריאותיים, ומחומרת תוצאותיהן ההרסניות.
החזירייה של הנאשם היא גוף כלכלי. דא עקא, שהנאשם הגדיל רווחיו על חשבון פגיעה חוזרת ונשנית בסביבה, והכול אף מבלי שלנאשם ניתן היתר לניהול העסק, וזאת במשך תקופה ארוכה מאוד. המסר שעל ביהמ"ש לשדר לנאשם, ולכלל הציבור הוא, שרווח כלכלי המושג בעבירות הפוגעות בערכים החיוניים והחשובים של הציבור, לא ישתלם. לא בכדי החמיר המחוקק, בסעיף 20כא לחוק המים, בעונש בגין העבירה שעניינה זיהום מקורות מים.
הנזק האקולוגי, שנגרם למי נחל אבליים ולסביבתו, שאליו הוזרמו הקולחין של חזיריית הנאשם, הינו משני סוגים; האחד, נזק בלתי הפיך, והשני נזק, שייתכן וניתן יהא, בהשקעת משאבים כלכליים ניכרים, לתקנו ולצמצם את השפעותיו ההרסניות במידה זו או אחרת. בכך טמון נזק כלכלי. הרווח הכלכלי, שצמח לנאשם כתוצאה מאי-נקיטת האמצעים הדרושים למניעת ביצוע העבירות, יצר חוסר שוויון בינו, כמגדל חזירים, לבין קהיליית שאר מגדלי החזירים, המקפידים להשקיע את המשאבים הדרושים למניעת ביצוע עבירות דומות.
רווח הנאשם בעניין זה כפול; מחד הוא נמנע מהשקעת המשאבים הכלכליים הדרושים למניעת העבירות, ובו-זמנית העניק לעצמו יתרון בעצם הפגיעה בעקרון השוויון לטובתו. מפעם לפעם הציבור "מתבשר", כי כתוצאה מנגישות הציבור למקורות מים מזוהמים, נפגעה בריאותו במפגעים אלה ואחרים, כתוצאה מזיהומים, שאינם גזירה משמיים, אלא גזירה מידי אדם. נזקים אלה יכול שיתגלו רק לאחר זמן רב ותוצאתן אינן ידועות. מי שמרשה לעצמו לזהם את מי הנחלים ואת מי התהום, ע"י הזרמת שפכים, והכול בגלל בצע כסף, צריך לחשוב על הנזקים הבריאותיים העלולים להיגרם לפרט.
כאשר הדבר נעשה מתוך מניע של רווח כספי, עולה חומרת העבירה עשרת מונים. השיקולים הכלכליים של הנאשם, כפי הנראה, שאבו עידוד, והתעצמו מעת לעת, ממחדליהם של גורמי האכיפה במשרד לאיכות הסביבה, אשר למרות שידעו על ביצוע העבירות החוזרות ונשנות, לא נקטו בצעדים הדרושים למניעת ביצוען במשך תקופה ארוכה למדי.
טוב הייתה עושה המאשימה המיוצגת על-ידי עו"ד סבירסקי ליאורה, לו הייתה עומדת על המשמר, ומגישה נגד הנאשם כתבי אישום על כל הפרה בנפרד, מיד לאחר גילוי ביצוע העבירות. בתי המשפט החמירו בעבר בענישה עם נאשמים שהורשעו בעבירות דומות לעבירות בעניין זה. ב"כ המאשימה הדגישה, בין היתר, את חומרת העבירות, ואת היקפן הנרחב.
אולם סנגורו של הנאשם טען, כי הנאשם קיבל רישיון עסק לשנת 2007, וכי מדובר בעסק שמפרנס כ-65 משפחות. כמו כן לטענתו מדובר בנאשם שתורם לקהילה.
ביהמ"ש גזר על הנאשם את העונשים הבאים: קנס בסך 450,000 ש"ח או 36 חודשי מאסר, שישא בנוסף לכל מאסר אחר שהוטל עליו; חתימה על התחייבות בסך 500,000 ש"ח, או 36 חודשי מאסר שישא בנוסף לכל מאסר אחר, להימנע במשך שלוש שנים מהיום, מלעבור עבירה של זיהום מים, וכן שלא יעבור עבירה של אי-קיום צו בית המשפט ויורשע בה. ביהמ"ש נתן צו המורה לנאשם לסגור את המפעל, ואולם, בכדי לאפשר לנאשם למצות הליכים לקבלת רישיון, דחה את מועד כניסת הצו לתוקף ליום 10.6.08.
