נמאס לנו. ישבתי עם תמר וגילינו שלשתינו נמאס. די כבר, כמה אפשר? תמר אמרה שצריך להצביע ברגליים. אם לא נעשה משהו, המצב לא ישתנה. אז החלטנו למצוא מסעדה שונה, אחרת, לא עוד בית קפה עם סלט ירוק, לא עוד מסעדת גורמה עם רוטב יין אדום, משהו מיוחד במחירים רגילים. לאחר מעשה, אין ספק ש"קוריאה האוס" הייתה כל מה שחיפשנו. אין בנוף ארצנו, בטח לא בנוף בירתנו, בטח לא בין המסעדות הכשרות, הרבה מסעדות קוריאניות. יש סיניות שמגישות סושי יפני ויש יפניות שמגישות ברווז בנוסח סיני, אבל מסעדה קוריאנית מקורית עם אוכל שכולו קוריאני אותנטי היא בהחלט מציאה.
המסעדה הוקמה לפני עשור על-ידי בני הזוג קון הו או, וקווי היון ג'אנג, נוצרים קוריאנים אדוקים, ובמיקומה המקורי שכנה ברחוב מעלה נחלת שבעה, בסמוך לכנסייה הפרוטסטנטית-הקוריאנית. לפני 3 שנים תפסה השפית הקוריאנית צה ג'ונג מי את מושכות המסעדה, והעבירה אותה למשכנה הנוכחי והמרכזי יותר, ברחוב יואל משה סלומון. צה ג'ונג מי הבינה שאם היא רוצה שגם אני ושכמוני יבואו לאכול אצלה ולהיחשף למטבח הקוריאני, ולא רק ריבואות תיירים, התפריט חייב לעבור הסבה לכשרות. וכך גם עשתה.
התיישבנו לנו בפינה ליד החלונות המקושתים והרהרנו בשילוב המקורי של בית אבן ערבי ירושלמי מלידה לבין הבובות והמניפות הקוריאניות מסביב. סיימנו להרהר ועיינו בתפריט. מאחר ותמר אינה דוברת קוריאנית והקוריאנית שלי כבר לא מה שהייתה, ביקשנו מעדינה המלצרית שתזמין בשבילנו. אנחנו מבטיחות שאת האכילה נבצע כבר בעצמנו.
פתחנו בדאו זן גוג - מרק קוריאני עם טופו וירקות, שהזכיר בטעמו מרק מיסו יפני, ובגון מנדו (24 שקל), כיסונים מטוגנים ממולאים בבשר וירקות. אחרי שהתגברנו על מכשול מקלות האכילה העשויים ממתכת, נהנינו מאוד מהכיסונים המעולים שהבצק שלהם היה דקיק באופן מיוחד. הסלטים הגיעו לשולחן - סלט מלפפונים מתובל, סלט תפוחי אדמה וגזר (לא מה שאתם מכירים) וסלט פטריות שיטאקה וקימצ'י. קימצ'י הוא כרוב כבוש בצבע אדמדם שמסוגל להצית לך את הנשמה, ומוגש בדרך כלל כתוספת לכל ארוחה קוריאנית טיפוסית. מציאה לאוהבי החריף.
למנה עיקרית קיבלנו יאצ'ה זאבצ'ה (לא, זה לא בצ'כית), אטריות שעורה קוריאניות דקיקות עם נתחי עוף ובשר וירקות (47 שקל), מנה מצוינת בתיבול מעט מתקתק. קיבלנו גם בול גו גי, נתחי בשר ברוטב קוריאני (48 שקל). המנות הוגשו בתוספת אורז, ולמרות שהקוריאנים מתים על חריף, אנחנו בחרנו במנות שאינן חריפות במיוחד. תמר אהבה מאוד את הבול גו גי ואני התחברתי יותר ליאצ'ה זאבצ'ה, אולי בגלל שורשי הפולניים.
אגב, ידעתם שגם לקוריאנים יש סושי? הקוריאנים לא אוכלים אוכל שאינו מבושל, ולכן כל הירקות, הבשר והדגים שבסושי מבושלים. גם האורז בסושי קצת שונה - הוא מתובל בשמן שומשום ולא בחומץ אורז כמו אצל היפנים. ביקשנו גים באב בשר (26 שקל), שזה סושי קוריאני עם ירקות, חביתה ובשר. היה אחלה וגם מעניין, כי טבלנו את הגים באב ברוטב טריאקי ולא בסויה, והסושי הביזארי שלנו קיבל טעם מעט מתקתק.
לא נכנענו למערב השתלטן וגם במנות האחרונות לא בחרנו בסופלה השוקולד, אלא זרמנו עם הסגנון הקוריאני והזמנו עוגיות אורז עם בוטנים ודבש (18 שקל), שלמרבה ההפתעה הגיעו מטוגנות. העוגיות היו דביקות באופן נעים לחיך ומתוקות באופן פושע. בפעם הבאה שניסע לקוריאה נדע מה להזמין. ועד אז - ברחוב נחלת שבעה בירושלים אפשר למצוא אוכל קוריאני שיזכיר לקוריאנים את הבית.
