היום לפני 75 שנה, ב-20 במרס 1933, הוקם מחנה הריכוז דכאו. דכאו היה מחנה הריכוז הנאצי הראשון והיה מודל למחנות אחרים.
דכאו הוקם במפעל נטוש ששימש בית חרושת לייצור אבק שריפה מימי מלחמת העולם הראשונה, מצפון למינכן בדרום גרמניה. המחנה יועד ל-5,000 אסירים.
המחנה נחרט בזיכרון הציבורי, אולי בשל העובדה שהיה המחנה הראשון ששוחרר על-ידי כוחות המערב. לאחר ששוחרר ב-29 באפריל 1945, החיילים נחרדו כל כך מהמראה והתנאים במחנה עד כדי כך שירו בכל שומרי המחנה.
כיום, באתר מחנה הריכוז יש אתר הנצחה עם מוזיאון, שחזור של המבנה שבו שכנו האסירים וארבע כנסיות.
מחנה הריכוז דכאו התחיל כמוסד שנועד לזרוע פחד בקרב האוכלוסיה, ומכשיר יעיל להשתקת מתנגדי המשטר. דכאו שימש כמחנה אימונים לאנשי הס"ס, שמאוחר יותר חיסלו מיליוני בני אדם בתאי הגזים מתוך שגרה יומית.
עם פתיחת המחנה נכלאו בו רק מתנגדים מדיניים ידועים למשטר הנאצי. העצירים היהודים הראשונים גם הם נמנו עם המתנגדים המדיניים הידועים למשטר הנאצי והיחס אליהם היה קשה יותר מהיחס לאסירים האחרים. מספר האסירים היהודים גדל ככל שרדיפת היהודים הפכה לשיטתית יותר.
אחרי 'ליל הבדולח' נכלאו בדכאו יותר מ-10,000 יהודים מכל רחבי גרמניה. כאשר החלה ההשמדה השיטתית של היהודים ב-1942 הועברו האסירים היהודים מדכאו וממחנות אחרים בתוך הרייך הגרמני אל מחנות ההשמדה בפולין הכבושה.
ב-29 באפריל 1945 שוחרר המחנה בידי הארמייה השביעית של צבא ארצות הברית. 40 אנשי ס"ס שנמנו עם סגל מחנה הריכוז דכאו הועמדו לדין בפני בית משפט אמריקני. 36 מהם נידונו למיתה.
