שיעור העוני בקרב הקשישים בישראל, בגיל 65 ומעלה, עמד עד אמצע 2007 על כ-25% מקרב האוכלוסיה הזאת. בנק ישראל יקבע בדוח השנתי שלו שיפורסם בקרוב כי ההסתברות היחסית של משפחה שבראשה עומד קשיש להיות ענייה, יותר מכפולה מזו של משפחה אחרת. לשינויים בקצבאות, ובמיוחד ביחס לקו העוני, יש להערכתו השפעה מכרעת על תחולת העוני בקרב הקשישים ועל ההסתברות שלהם להיות עניים.
הדוח קובע כי בשנים האחרונות התחזקה אצל קובעי המדיניות הגישה שלפיה מוקד התמיכה הממשלתית צריך לעבור מתמיכה אוניברסאלית לתמיכה סלקטיבית, לפי צרכים כלכליים או אחרים. בשנת 2006 חיו בישראל כ-700 אלף תושבים קשישים בני 65 ומעלה - כ-10% מתושבי המדינה. שיעור העניים מקרבם היה בשנה המסתיימת ביוני 2007, 24.3%, דומה לשיעורו באוכלוסיה כולה, אך גבוה בהשוואה בינלאומית.
כ-90% מהמשפחות שבראשן עומד קשיש מקבלים קיצבת זיקנה, לפי סקר ההכנסות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, וקיצבה זאת מהווה מרכיב חשוב בכלל הכנסותיהן. בשל המשקל הגבוה של הקיצבאות והתמיכות הממשלתיות בהכנסות הקשישים - ובעיקר בקרב העניים שבקרבם, לשינויים בקיצבאות יש השפעה מכרעת על שיעור העוני בקרב הקשישים ועל ההסתברות שלהם להיות עניים. ללא הקיצבאות, ובפרט קיצבת הזיקנה, היו יותר מ-50% מקרב הקשישים מתחת לקו העוני. שיעור זה ירד, כאמור, לכ-25% מקרב הקשישים כאשר הקצבאות נלקחו בחשבון, שיעור גבוה כשלעצמו.
הבנק טוען, כי סכום קצבת הזיקנה (עם השלמת ההכנסה) ליחיד עמד ב-2007 על 2,181 שקל בלבד, שהיו כ-28% מההכנסה הממוצעת במשק - סכום שהיה מעל לקו העוני בשנה הנסקרת. לכאורה, הוא גורס, במצב זה הייתה צריכה תחולת העוני להיות נמוכה יותר - אולם תחולת העוני הגבוהה בקרב הקשישים גם לאחר ההתערבות הממשלתית, על אף רמת הקצבאות הגבוהה מקו העוני, מוסברת בהיעדר זכאות של חלקם לקיצבת הזיקנה, ובקריטריונים נוקשים יחסית לקבלת השלמת הכנסה.
הבנק טוען כי בשנים האחרונות התחזקה אצל קובעי המדיניות הגישה שלפיה הקריטריון החשוב ביותר צריך להיות רמת ההזדקקות לסיוע. גישה זו, וכן אילוצים תקציביים, הביאו ב-2002 ו-2003 לקיצוץ נומינאלי ולהקפאת עידכון הקצבה, ואלה פעלו לירידה נומינאלית מצטברת של כ-4% בקצבה הבסיסית בשנים אלה (ירידה ריאלית מצטברת של 9.1%.
הקיצוץ הנומינאלי לא חל על מי שזכאים להשלמת הכנסה או לקיצבת שארים, לפי הגישה כי יש לשמור על רמת חיים מינימאלית של הנזקקים ביותר. עם זאת, לנוכח השפעת צעדים אלה על אוכלוסיית הקשישים, הוחלט בשנים 2005 ו-2006 על העלאה מחודשת של הקיצבה הבסיסית, ובמקביל גם על העלאת הקיצבה להשלמת ההכנסה - כך ההקצבה הבסיסית הנומינאלית הועלתה בשנים אלה ב-2.3%, אף כי היא עדיין לא חזרה לרמתה הריאלית בטרם הקיצוץ. קיצבת השלמת ההכנסה הועלתה באותן שנים נומינאלית ב-32%.
ברוח דומה התקבלה בנובמבר 2007 החלטה להעלות את קיצבת הזיקנה בהדרגה עד ינואר 2010, תוך מתן דגש לתמיכה סלקטיבית, והתמקדות בנזקקים במיוחד. עם זאת, העלאת הקיצבאות השונות לא צפויה לשנות את תחולת העוני בקרב הקשישים, שכן עוד טרם השינוי הייתה רמת הקצבאות גבוהה מקו העוני. בסיכום - ההסתברות היחסית של משפחה שבראשה עומד קשיש להיות ענייה, גבוהה פי שניים מזאת של משפחה אחרת.
