|
שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, צבי גורפינקל, גזר תשע שנות מאסר על רומן סימנדוייב, עבריין סדרתי שהיכה קשישות וגנב את כספן. גזר הדין מתאר את העבירות שביצע, אחת לאחת, וזאת כשהיה נתון תחת השפעת סמים, וכדי לרכוש סמים בכספים שגנב. על-פי פרטי האישומים בהם הורשע, הקפיד סימנדוייב לגנוב ולהכות חסרות ישע: נשים קשישות. בגזר הדין מצא לנכון השופט גולדפינקל נקודת זכות לטובת הנאשם. וכך כתב: "לזכותו ייאמר כי השימוש באלימות נעשה לצורך נטילת רכוש ולא כדי להתעלל בקשישות, ובפועל גם לא היו תוצאות של חבלות ממשיות". מדובר באמירה אומללה מצד השופט. סימנדוייב הינו בן 45 שנים. הוא עלה לארץ בשנת 1999. כעבור שנה כאשר נקלע למשבר קליטה, החל לצרוך סמים, ומאז הדרדר. משפחתו נתקה איתו כל קשר. הוא צורך סמים בקביעות, וכדי להשיג מימון לרכישות ביצע את התקיפות. על-פי גזר הדין, אלה התקיפות בגינן הורשע: - גניבה ותקיפה מס' 1 - בתאריך 12.7.07 יצאה אשה בת 81 מסניף בנק הפועלים ברחובות ובידה תיק. הנאשם התקרב אליה משך את התיק ונטל מתוכו ארנק, וברח מהמקום. לאחר מכן נתפס הנאשם והארנק הוחזר למתלוננת, ובגין זאת הורשע הנאשם על-פי הודאתו בעבירה של ניסיון לגניבה לפי סע' 384 יחד עם סע' 25 לחוק העונשין. הנאשם נעצר במקום אולם שוחרר מיד לאחר מכן בערבות עצמית.
- גניבה ותקיפה מס' 2 - יומיים לאחר מכן בתאריך 14.7.07 הגיע לדירה במעון לדיור מוגן ברחובות, ונכנס לדירתה של דיירת שם בת 74 שנים, שהשאירה את הדלת פתוחה. הנאשם סגר את הדלת, והתקרב למתלוננת. כאשר ניסתה לדחוף אותו לכיוון היציאה וצעקה עליו, איים עליה כי יפגע בה אם תוסיף לצעוק. הנאשם אחז בחזקה במתלוננת, ודרש ממנה שתיתן לו כסף. כאשר ענתה שאין לה, משך בשערותיה בחוזקה, הפילה לרצפה, וגרר אותה למרכז החדר. לאחר מכן חיפש כסף בארונות, והמתלוננת הוציאה מתוך תיקה 20 ש"ח ומסרם לנאשם. הנאשם רוקן את תוכן התיק על רצפת הדירה, ודרש את מפתחות הדירה, לקח מצלמה ופנקס שיקים ועזב את המקום. בגין אירועים אלה הורשע הנאשם על-פי הודאתו בעבירת שוד לפי סע' 402 (א) לחוק העונשין.
- גניבה ותקיפה מס' 3 - יום למחרת ב-15.7.07 חזרה אשה בת 75 לדירתה בלוד בדרכה חזרה לקופ"ח. היא נכנסה למעלית בבנין כדי לעלות לדירתה. הנאשם רץ אחריה, נכנס למעלית, ולחץ על כפתורי הקומה הרביעית והחמישית. כשנסגרו דלתות המעלית, דרש הנאשם מהמתלוננת כי תמסור לו את תיקה, והחל למשוך אותו מעל גופה, כשהתנגדה המתלוננת, דחפה הנאשם לפינת המעלית, אחז בכוח בראשה ומשך את התיק תוך שהוא דוחף אותה בראשה לתוך המעלית. המתלוננת התנגדה למעשים ומשכה את תיקה והחלה לצעוק. הנאשם סתם את פיה בידו והיא נשכה אותו באצבעות ידו. לאחר מכן הפיל הנאשם את המתלוננת על רצפת המעלית, והיא נפגעה בראשה. כאשר הרים את ארנקה, משכה המתלוננת את התיק ובתגובה דחף אותה הנאשם. בהגיע המעלית לקומה ה- 11, יצא הנאשם מהמעלית ונמלט במדרגות. כתוצאה ממעשיו, נגרמו למתלוננת המטומה בכף היד, בזרוע שמאל, נפיחות בפנים ורגישות בעמוד השידרה הצווארי. בגין אירועים אלה הורשע הנאשם על-פי הודאתו בעבירה של ניסיון שוד לפי סע' 402(א) יחד עם סע' 25 לחוק העונשין.
- גניבה ותקיפה מס' 4 - 15 דקות לאחר האירוע שנדון מקודם, הבחין הנאשם באשה בת 80 ההולכת ברחוב בלוד, כשבידה תיק, הנאשם אחז ביד אחת בתיקה של המתלוננת, ובידו השניה דחף אותה והפילה על קוצים. כתוצאה מהנפילה נגרמו למתלוננת פציעה באמת יד שמאל ושריטה בגבה, הנאשם לקח את התיק ורץ מהמקום, אולם נתפס ע"י פקח עירוני שרדף אחריו. בגין אירוע זה הורשע הנאשם על-פי הודאתו בעבירה של תקיפה לשם גניבה לפי סע' 381 (א)(2) לחוק העונשין.
גזר הדין - תשע שנות מאסר - ניתן במסגרת עסקת טיעון. הנאשם הודה בעבירות שיחסו לו, ותירץ מעשיו בצורך לרכוש סם. במקביל הוא מבקש לעבור הליך גמילה. התביעה, מצידה, הסכימה להגביל עצמה לעונש מאסר מקסימלי של 10 שנות מאסר. היא נימקה זאת בהודאת הנאשם ובשל העובדה שעקב ההודאה נחסך הצורך בעדותן של המתלוננות. התביעה קיבלה את הסכמתן המוקדמת של המתלוננות לגזר הדין. השופט גורפינקל כתב בגזר הדין, כי העבירה של "ביצוע מעשה שוד בעיקר כשאלה מבוצעים נגד קשישים, הפכה למרבה הצער לנפוצה, ולא מעט מלל נאמר אודות הצורך להחמיר בענישה כדי להילחם בתופעה בזויה ופסולה זו. אין די בשפיכת נהרות דיו באמירת מילים אלא יש צורך לתרגם מילים אלה לשפת המעשים, ולא רק לדבר ולכתוב על חומרת הענישה, אלא לעשות זאת בפועל. הנאשם ניצל את חולשתן של נשים קשישות על-מנת לקחת מהן רכוש, ולזכותו ייאמר כי השימוש באלימות נעשה לצורך נטילת רכוש ולא כדי להתעלל בקשישות, ובפועל גם לא היו תוצאות של חבלות ממשיות, אולם אין בכך כדי להקל עם הנאשם שכן כאשר אדם מפיל אשה קשישה לרצפה או דוחף אותה לא ניתן לחזות מראש את תוצאות הנפילה או של גרירתה על הארץ". השופט גילה הבנה למניעי התביעה, בהסכימה לעסקת טיעון. על כך כתב: "בהתחשב בהודאת הנאשם ובכך שכתוצאה מההודאה ניתן היה להוכיח שני אירועים שהמתלוננות לא זיהו בהם את הנאשם, ובכך שההודאה מהווה נטילת אחריות, ניתן להבין את מניעי התביעה שהגבילה עצמה לעונש מאסר שלא יעלה על 10 שנים. עונש זה כשלעצמו אינו כה חמור, כאשר מדובר בארבעה אירועים נפרדים". |