ביניש, על שדרות: "האם הייתי שולחת לשם את הבנות שלי?"

גם מן התקשורת לא חסכה דיין את שבטה. "ההינתקות הייתה מופע עגום של התקשורת הישראלית. נכשלנו בסיקור ההינתקות. לא באמת הקשבנו – במובן האנושי לפני הכל. לא התייחסנו לגודל הטרגדיה. לא שאלנו את השאלות הקשות... הבעיה לא הייתה אם לאפשר לביבי לדבר נגד. ביבי זה למשוכנעים – אבא שלי למשל מעריץ של ביבי ומצביע עבורו. אני מדברת על זה שלא שאלנו שאלות עומק על מה שיהיה אחר כך וחשבנו על איך הסיפור מצטלם טוב. לא שאלנו על הירי שיבוא אחר כך, על איך יבינו זאת האוייבים ושאלות נוספות. לראש הממשלה שרון הייתה אחיזה מפחידה במדיה כולה. השאלה הייתה אם מקבלים ממנו הזמנה לחווה או לא גרמה לשליטה במוקדי הכוח, ומוקדי הכוח זה ידיעות וערוץ 2".

החדשות כמופע בידור

על כך הוסיף עמיתה לחבר הדיון, הרב יובל שרלו, שהחדשות הפכו למופע בידור. "מה שמעניין זה היופי של הסיפור. לא מעניין הלפני והאחרי. מעבר לרוגיזציה ולאחיזת שרון בתקשורת יש בעיית עומק של פופוליזם ומניפולציות רגשיות. הזמינו אותי לתוכנית בוקר בטלוויזיה כחבר ועדת סל התרופות. לאייטם הוקצו עשר דקות. במשך תשע דקות ורבע סיפר חולה על עצמו, ובשלושת-רבעי דקה שנשארה שאלו אותי ' מה אתה אומר לחולה?...'. זו דוגמה דרמטית". דיין: "זו תוצאה של התפתחות היסטורית שהגיעה מארה"ב ומהמערב כדי לרתק כל הזמן את הצופה. תהליך הרדוקציה גרם לכך שה'סינק' מול המצלמה הולך ומתכווץ, וזה עצוב. האם יש תרופה? למתוח את המדיום. אני מנסה לעשות את זה ולא תמיד בהצלחה יתרה".

במהלך הכינוס התייחסה דיין גם ליריבה המושבע של ביניש, הלא הוא שר המשפטים. לדבריה, כל רפורמות דניאל פרידמן נועדו "ליצור פוליטיזציה איומה ומסוכנת של בית המשפט העליון".

"עדות סרן ר' לא עמדה במבחן הפוליגרף"

באשר לעבודתה בתוכנית "עובדה", התייחסה אילנה דיין לכתבה על סרן ר', מפקד פלוגה מחטיבת גבעתי, שבסופו של תהליך זוכה מאשמת שימוש בלתי חוקי בנשק ווידוא הריגה של הילדה הפלשתינית אימאן אל-המס, שנהרגה באוקטובר 2004 ברפיח. היא אמרה כי היא אינה עושה "בית דין שדה", ומטרת הכתבה נועדה להראות שהחיילים ירו גם אחרי שהיה זיהוי של הילדה. היא אמרה שמקרה זה הוא מקרה מצויינת, שכן הייתה יכולה לעשות לו "משפט שדה" לאחר שנודעו לה דברים שמעולם לא פורסמו, ולפיהם נמצאה עדותו של סרן ר' לא אמינה במבחן הפוליגרף.