למזונות משמינים יש טעם נהדר, אך מחקר חדש מגלה כי אנו אוהבים אותם גם משום שאנחנו מבינים באופן תת הכרתי כי הם מלאים בקלוריות.
מדענים גילו כי עכברים ללא חוש טעם עדיין פיתחו העדפה למים ממותקים בסוכר בהשוואה למים רגילים. הממצאים מראים כי לעכברים יש דרך לחוש כי המים המכילים סוכר מכילים למעשה קלוריות - אנרגיה לגוף - והמים האחרים לא.
אצל בני אדם, כמובן, זה יכול להיות אחרת. למרות זאת, המחקר הראה כי טעם אינו הסיבה היחידה לכך שאנו אוהבים מזונות עתירי קלוריות, וגם בהעדר חוש טעם ניתן לפתח העדפה למזונות אלו.
החוקרים, ממעבדות ג'ון בי. שבאוניברסיטת ייל ועמיתים מאוניברסיטת דיוק דיווחו על הממצאים בגיליון מרס של "Neuron".
"מערכת הגמול" שבמוח מספרת לנו כשאנו נהנים מדברים כמו מין ומזון. השאלה שעמדה בפני החוקרים היתה האם המערכת יכולה לפעול ללא שחוש הטעם מהווה חלק מהמשוואה.
החוקרים הנדסו גנטית עכברים כך שלא יפתחו חוש טעם ואז אפשרו להם לשתות מים עם סוכר או מים רגילים. עבור העכברים, שני סוגי המים השונים היו בטעם זהה לחלוטין.
למרות זאת החוקרים גילו כי העכברים עדיין העדיפו את המים הממותקים, כפי הנראה משום שיכלו לחוש כי הם סיפקו קלוריות ולכן - אנרגיה.
המערכת במוח המקודדת גמול תפתח העדפה למזון המכיל קלוריות גם בהעדר מידע של טעם, כתבו החוקרים.
להבין את סוד הממתיקים המלאכותיים במידה וניתן יהיה ליישם את הממצאים גם בבני אדם הרי שניתן יהיה להסביר מדוע מזונות דלי קלוריות מסוימים אינם פופולריים למרות שטעמם אינו גרוע. ייתכן, משערים החוקרים, שיש לנו מנגנון ביולוגי המחזק את העיכול של מזונות עתירי קלוריות.
הצעד הבא במחקר יהיה להבין אלו אותות אומרים למערכת הגמול של המוח שמשהו השתנה מבחינה מטבולית (של חילוף חומרים), מפני שכאשר אנו מעכלים קלוריות אנו משנים את חילוף החומרים שלנו.
חוקרים שהגיבו לממצאי המחקר ציינו כי הם מראים בפעם הראשונה כי חומרים מזינים במעי יכולים להפעיל באופן ישיר את מערכת הגמול שבמוח. למרות זאת עדיין יש לאשר את ממצאי המחקר במחקרים נוספים.
הממצאים יוכלו לתרום להבנה עמוקה יותר של הממתיקים המלאכותיים שהם בעלי טעם מתוק אך שלא כמו הסוכר הם אינם פועלים במעי כדי לתמוך בהעדפות השונות למזון.
עם זאת, גם אם סוכרים וממתיקים מלאכותיים בפה ובמעיים מפעילים את מערכת הגמול של המוח בבני אדם, ההשלכות בהבט של הרגלי אכילה והפרעות אכילה אינן ודאיות בנקודת זמן זו. מה שבטוח הוא כי עדיין נדרשים מחקרים נוספים כדי לגלות את ההשפעה על הרגלי האכילה של בני האדם ולנצל ידע זה לטיפולים רפואיים בהשמנה ובהפרעות אכילה.
