מחזה בלתי שגרתי בבית המשפט. נאשם החליט "לנקות שולחן" ולפתוח דף חדש בחייו, ולכן החליט בנוסף ל-21 העבירות בהן הורשע על-פי הודאתו, להודות בעוד 24 תיקים שעליהם לא הוגש נגדו כתב אישום.
התנדב להודות בלי אישומים בית משפט השלום בירושלים גזר (יום ה', 3.4.08) שנה בפועל על אייל (אבי) רובין בגין הונאה ועושק עובדים זרים. על-פי כתב האישום, רובין נהג להציג עצמו בפני עובדים זרים ממוצא פיליפיני, כמי שיכול להביא לארץ את קרוביהם. זאת ללא שהיה בידיו היתר להבאת עובדים זרים. לצורך הבאת קרוביהם נטל רובין מהעובדים הזרים דמי קדימה ובסך-הכל גבה סכום של מעל 45 אלף דולרים. הוא לא עמד בהבטחתו, וכשהעובדים ביקשו חזרה את כספם הוא איים להלשין עליהם למשטרת ההגירה.
בסופו של יום, הורשע על-פי הודאתו בעבירות המיוחסות לו: קבלת דבר במרמה, עושק, קבלה של תשלומים מעובד זר על-ידי מי שאינו לשכה פרטית וכן בעבירה של הפרת הוראה חוקית ושיבוש הליכי משפט. במהלך משפטו, הפתיע הנאשם את השופט דוד מינץ כאשר ביקש "לנקות שולחן", ולהודות בעוד 24 תיקים "שטרם הוגש לגביהם כתב אישום הכוללים 22 עבירות של מרמה, 13 עבירות עושק, שתי עבירות של הפרת הוראה חוקית ושש עבירות של תיווך שלא כדין".
מאמץ להחזיר למסלול נורמלי אך בכך לא הסתיימו ההפתעות, לצידו של רובין התייצבו שתי דמויות, הרבנים שמחה קרקובסקי וחיים יוסף גפנר, העומדים בראש מערכת "בית התבשיל" המחזיקה רשת של בתי תמחוי לנזקקים בבני ברק ובירושלים. בעדותו, סיפר הרב קרקובסקי לשופט כי עיקר פעילותה של העמותה היא בשיקום, הנעשה בליווי של ייעוץ פסיכולוגי, עזרה במציאת תעסוקה וסיוע בהליכי הוצאה לפועל. המקרה של רובין "נגע לליבם", טען הרב קרקובסקי, ועל כן עשו הוא וחברו מאמצים רבים על-מנת לגייס סכום של 200 אלף שקלים שניתן לרובין כהלוואה, על-מנת שיוכל להחזיר את הכסף שנטל מהעובדים הזרים. "כל זאת משום ששיקומו של רובין יקר להם והם מוכנים לעשות הכל על-מנת לשקם אותו, ללוותו בבנית בית מחדש ובחזרה למסלול חיים נורמלי. לצורך מטרה חשובה זו הם היו מוכנים 'לסכן' סך של 200 אלף שקלים שניתנו לנאשם כהלוואה".
הרב קרקובסקי התייחס לשאלת התביעה, "האם הוא וחברו נתנו דעתם על איסור הונאת הגר שעבר הנאשם במעשיו ועל הצער שהוא גרם לאותם עובדים זרים שהונה. תשובתו הייתה כי דווקא משום כך הם פעלו למען השגת הכסף לצורך השבתו לעובדים הזרים כדי להפיג במעט את צערם".
חובה מוסרית לעובדים זרים הרב גפנר הוסיף בעדותו כי "בין יתר השיקולים שנשקלו, עמדה דווקא החובה המוסרית כלפי העובדים הזרים להשיב להם את כספם, דבר העדיף מבחינתם על פני ישיבת הנאשם בכלא". הוא ציין כי חרף העובדה שהם הכירו "במעשיו השליליים של הנאשם מאחר ומדובר באדם שלא מסובך בפלילים מעבר למערכת אישומים זו בה הסתבך כ'כדור שלג', הם היו מוכנים לעשות את המאמץ להשיג עבורו את הסכום הנדרש כהלוואה כל מנת לתת סיכוי לשקמו".
באת כוחו של רובין עו"ד ילוז טענה כי יש לקחת בחשבון בעונשו את העובדה כי במעשי העבירה היה רובין "חלק קטן מחבורה גדולה של אנשים שגבו כספים שלא כדין מעובדים זרים, והוא נוצל על ידם ולמרות זאת התביעה העדיפה למצות את הדין רק עם רובין".
מנגד, התביעה דרשה להטיל עליו עונש מאסר ממושך, וללא ניכוי תקופת מעצרו. כמו כן דרשה להשית עליו קנס כספי ופיצוי למתלוננים, כאשר "הסך של 200 אלף השקלים שהנאשם הפקיד יחולקו באופן שמחציתו ישמש קנס ומחציתו פיצוי למתלוננים". התביעה טענה עוד כי במעשיו "פגע הנאשם באוכלוסיה חלשה ביותר מהגרי עבודה שהגיעו לישראל ממדינות העולם השלישי כדי לשפר את מצבם הכלכלי ולהעביר כסף לבני משפחותיהם בחו"ל הנאלצים לא פעם למכור את בתיהם ונכסיהם ולקחת הלוואות ארוכות טווח כדי להשיג את כל האישורים הנדרשים לעבודה בישראל. הנאשם התעלם ממצוקות אלה ופגע בכיסם של עובדים אלו בצורה שיטתית ותמורת בצע כסף".
מעשים חמורים, נסיבות מיוחדות כאמור, בית המשפט החליט לגזור עליו עונש קל של שנה אחת בפועל. בהחלטה, כתב השופט מינץ כי "אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי מעשיו של רובין חמורים ביותר. פעמים רבות הזהירה התורה מפני עושק הזר הזקוק להגנה בין היתר בשל עקירתו מסביבתו הטבעית. תוכחות רבות הוכיחו הנביאים על עושק הגר...גם לא ניתן לעבור לסדר היום על הכמות העצומה של עבירות הגניבה, העושק והמרמה שביצע רובין". "עם זאת", הוסיף השופט, "תיזקפנה לזכותו של הנאשם נסיבות מיוחדות לא מעטות. בין היתר עברו הפלילי הנקי. שהייתו במעצר בית מלא מאחורי סורג ובריח למעלה משנה ועוד כשנה במעצר בית באיזוק אלקטרוני. רצונו להשתקם אשר הוביל אותו לקחת אחריות מלאה על מעשיו ולהודות בעוד שורה ארוכה מאד של עבירות נוספות שטרם הוגש עליהם כתב אישום ומבלי שבדק בעיניים בוחנות באלו עבירות מדובר. ואת המאמצים הכבירים שעשה כדי להפקיד סך של 200 אלף שקלים על-מנת להקהות את הכאב של קרבנותיו".
השופט ציין עוד כי יש גם טעם בטענתו של רובין כי "כנגד שותפיו למעל לא הוגש כתב אישום ואין צריך לומר כי הם לא באו על עונש". "אין לכחד", כתב מינץ, "ברגיל בתי המשפט משיתים עונשים לא קלים בעבירות מסוג זה. עם זאת כל מקרה נדון לגופו בהתאם למספר העבירות שבוצעו, לנסיבות ביצוען, ולנסיבותיו האישיות של הנאשם. מכל מקום לא ניתן לקזז את מלוא תקופת המאסר שראוי היה להשית על הנאשם במקרה זה מהימים שבהם שהה במעצר. ההתחשבות בו ובשיקומו תבוא בקציבת תקופת המאסר".
לפיכך, על רובין נגזרו 24 חודשי מאסר בפועל, מהם ינוכו כל ימי מעצרו המלא, קרי: שנה. וכן פיצויים למתלוננים בסכום של 200 אלף שקלים. השופט דחה, עם זאת, את בקשת התביעה להעביר חצי מהסכום לקופת המדינה בתשלום קנס. זאת לדבריו בעיקר "לאור טענותיה על דבר מצוקתם הכלכלית הקשה של העובדים הזרים ועל חומרת הפגיעה דווקא בכיסם של אלה".
