ביום חמישי השבוע המתינה פנינה כהן בתחנת האוטובוס שברחוב העלייה בתל אביב, כדי לחזור לביתה שבבת-ים. לפתע נחרדה: ארנקה, ובו 3,000 שקלים, נעלם כלא היה.
אותה שעה היה בכיסה סכום של 50 שקל, וכך הצליחה להגיע אל מקום-עבודתו של בעלה, העוסק בייצור נעליים, וסיפרה לו את שאירע. השניים פנו מייד למשטרה ודיווחו על האבידה.
בערבו של אותו יום צילצל הטלפון בביתם, ועל הקו היה אדם שהזדהה כאלי גלמידי, בעל חנות לכלי-בית מירושלים. הוא בישר להם כי מצא את הארנק, על כל תכולתו, כשהיה מוטל על הכביש ברחוב מטלון בתל אביב. מפאת השעה המאוחרת - כך הסביר - נאלץ לחזור לירושלים, כשהוא נוטל עימו את הארנק. אבל בפיו היתה בשורה: הוא הזמין את בני הזוג כהן לביתו, כדי לקבל את האבידה.
למחרת הגיעו בני הזוג לביתו של גלמידי, בשכונת קריית יובל. כל הפצרותיהם להעניק לו סכום-כסף נאה, כשכר על מציאת האבידה, נענו בשלילה. כל שהיה גלמידי מוכן לקבל היה זוג-נעליים שיצר מר כהן וסלסלת-שוקולד.
