בית משפט המחוזי בתל אביב דחה (יום א', 6.4.08) תביעה של תושבים משדרות לפטור אותם ממיסים על-רקע הפקרתם לטענתם בידי המדינה, שאינם מספקת עבורם רמת ביטחון לה זוכים שאר תושבי הארץ. מדובר בתביעה שהוגשה באמצעות באת-כוחם של התושבים, יו"ר ארגון שורת הדין עו"ד ניצנה דרשן לייטנר.
בהחלטה כתב השופט אבי זמיר כי אופייה הדומיננטי של התביעה הוא "פוליטי ולא משפטי, על אף הנסיון 'לצבוע' אותה בכסות משפטית לכאורה". התובעים לדבריו, "אינם טוענים ל'הפקרה כלכלית' אלא ל'הפקרה ביטחונית-צבאית'. עתירה, המבקשת את בית המשפט להחליט מתי המדינה מספקת את רמת הביטחון הנדרשת, לא רק שהיא כללית ותיאורטית, אלא שהיא מצויה עמוק בתוך מתחם העניינים הבלתי שפיטים". לפיכך, מדובר בתביעה "לא שפיטה".
יתירה מכך, הוסיף השופט, למעשה מדובר ב"מרד מיסים" שהוא "חתירה מסוכנת תחת אושיות הדמוקרטיה ופגיעה קשה בשלטון החוק ובעקרון השוויון. דומה לסוגיית הסרבנות המצפונית 'הסלקטיבית', במקרים שבהם לא נשמעים לחוק - גיוס לצבא או מילוי פקודה מטעמים אידיאולוגיים. לדבריו, למרות שהתובעים אינם מכריזים על "מרד מיסים", למעשה הם מבקשים מבית המשפט "לאשר" מרד זה. "בכך "מבקשים שבית המשפט ירשה להם לפעול בניגוד לחוק תוך השגת גבולן של הרשויות האחרות המחוקקת והמבצעת".
לסעד זה אין העותרים זכאים, כתב השופט: "וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים, לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם; וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת, לְפַרְעֹה אֶת פִּתֹם, וְאֶת-רַעַמְסֵס (שמות, פרק א', י"א). אנו מתקרבים לערב חג הפסח; המיסים המודרניים של היום (לא אלה של מס בדמות 'כוח עבודה') לא נועדו לענות ולא לגרום סבל; הם הכרחיים לקיומה של המדינה. לצד קביעתם והחלתם, מוסמך המחוקק (המחוקק הראשי, ובמקרים מסוימים גם מחוקק המשנה) ליתן את הפטורים, ההקלות וההנחות המתחייבות במקרה נתון מתאים. המחוקק אמרנו, לא בית המשפט, בוודאי לא באופן שהתובעים מציעים...דרכם של התובעים איננה הדרך הראויה. הם מבקשים מהערכאה (הלא נכונה) סעד (שגוי ובלתי אפשרי) בדמות קביעה כי המדינה 'הפקירה' אותם ומתן 'אישור' להפר את החוק (חוקי המס)".
"במתכונתה זו", כתב השופט, "זוהי תביעה נעדרת עילה, ולפיכך דינה להימחק על הסף. לפנים משורת הדין לא אחייב את התובעים בהוצאות".