באביב 1958 הגיחו לאוויר העולם הדרדסים - אותם יצורים כחלחלים של המאייר הידוע, פיו, שהטביעו את חותמם על ילדי העולם, מן הסתם יותר מכל יצירה אחרת. יותר מכל מעידים על כך המספרים הסטטיסטיים: אין כמעט שפה שהסדרה הטלוויזיונית והקומיקס לא תורגמו אליה ואין כמעט ילד בעולם המתקדם שלא נחשף לה.
מה לא אמרו עליהם בראשית דרכם: האשימו אותם באנטישמיות, בהטפה לקומוניזם וגם בשוביניזם. אבל, למרות הכל, הם הצליחו להחזיק מעמד ולהגיע כמעט לכל ילד.
דור דור ואליליו: פעם היה זה מיקי מאוס, יציר-כפיו המהולל של וולט דיסני, שהצליח להוציא את ילדי העולם משלוותם. אחר כך בא תורו של פופאי המלח, שאליו נשא כל זאטוט עיניים מעריצות. בעקבותיו הגיע כלבלב חמוד, שענה לשם-החיבה סנופי, ושגם הוא, כקודמיו, השכיל לנשוך היטב, במהלך מירוץ הסגידה המסחרר של הקטנים, בכיסיהם של אבא-אמא.
חגיגות היובל עכשיו, משמלאו 50 שנה לדרדסים, נפתחו ברחבי העולם חגיגות היובל למורשת דרדסבא, שנחשבת לאחת ההמצאות החשובות ביותר של המאה הקודמת. חגיגות אלה יגיעו גם אלינו, בחופשת חג הפסח, ויזכירו לילדינו את שאהבה כל כך נפשם, בתצוגות מרהיבות של דמויות הדרדסים ברחבי הארץ.
מה לא הצליחו כבר דמויות הגמדים החמודים מבלגיה, ארץ-מוצאם, לחולל סביבם: תוכנית-טלוויזיה בהמשכים, שאותה לא החמיץ אף ילד מן השורה; ספרות ענפה, משחקים, צעצועים, בגדים, וכל רק מה שרק אפשר להעלות על הדעת - ולמכור במחיר מלא. אפילו בשנות המיתון הקשות היה להם ביקוש ער. הסוחרים שבעו נחת, וההורים מימנו את החגיגה. לצנועים שבילדים הציעה תעשיית הדרדסים העניפה מדבקה קטנה, שיובאה מהמזרח הרחוק, ואילו לילדי אצולת הממון הוצעה בובת-ענק, עשויה פרווה סינתטית, שמחירה הרקיע שחקים.
השפה הדרדסית מקום שעליו השתלטה, לחלוטין, דמותם של הדרדסים, היו החנויות למכשירי-כתיבה וה"פייפר-האוזים" למיניהם. בכל אשר פנית, ריצדו אליך היצורים החמודים בשלל-צבעים וצורות: למן מחק-דרדס, דרך מחדד, ועד לעט.
נחלי-דיו רבים נשפכו על הדרדסים בכל שפות העולם - גם בעברית. שמותיהם של הספרים עוטרו במיטב השפה הדרדסית, שהפכה במרוצת הזמן לסלנג מקובל: "סופר-דרדס"; "דרדס מבורדס"; "הדרדס וגרגמל הנדיב"; "המשקפיים הוורודים של הדרדסים"; וגם "ישנוני" ו"רגזני".
בין משחקי הדרדסים אפשר היה לבחור במשחק "ציורון", לצביעה ולגזירה של הדמויות; והיה משחק של דמויות מגבס, שבו יכול היה הזאטוט ליצוק בעצמו את תבנית אלילו הנערץ. ובתוך כל השפע הזה היה גם תבליט קטן מעץ, עם דמויות הנערצים, בלון מהליום ואיך לא - אלבום הדרדסים.
אבל, פופולריות מכל היו בובות הדרדסים: קטנות, מפלסטיק קשיח; בינוניות, מפרווה סינתטית, וכמובן בובת הענק. וכדי להמתיק את גלולת ההוצאה הגבוהה, שנאלצו ההורים לבלוע, יצרו אפילו... שוקולד-חלב של הדרדסים.