בית הדין הארצי לעבודה פסק (יום ד', 9.4.08) כי פיטוריהם בשנת 2002 של שלושה בכירים ברשות הדואר נעשו משיקולים זרים ופוליטיים. השופטים קבעו כי הפיצויים שנפסקו לעובדים שפוטרו, שכר חודשיים, אינם מספיקים, והורו לרשות לפצות אותם בארבעה חודשים נוספים.
מדובר בפרשת פיטוריהם של שלושה שכיהנו בתפקידים בכירים ברשות הדואר בטרם הפכה לחברה ממשלתית. השלושה - סגן מנהל לשעבר של אגף הכלכלה וכספים ארנון קליינר, מנהל לשעבר של שירותי המיון הארציים אלי ליאור והמנהל לשעבר של מוקד שירות העברת מסרים שמואל קלפנר, טענו כי פוטרו בשל "השתייכותם למחנה הלא נכון". הרשות טענה מנגד כי מדובר בסיום עבודתם במסגרת הליכי ייעול וצמצום.
סומנו כלא שייכים בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, שדן בתביעתם נגד הרשות, פסק כי "העובדים הרימו את הנטל וביססו חשד סביר לקיומם של שיקולים פוליטיים בהחלטה לפטרם". ההחלטה התבססה בין היתר על "מסמך איקי כהן", מי שהיה עוזרו של המנכ"ל הקודם של הרשות, דן נדיב, ממנו עולה כי השלושה "סומנו" כמי "שאינם שייכים למחנה הפוליטי ה'נכון'". את המסמך חיזקה גם עדותו של המנכ"ל יוסי שלי, שטען כי בעת כהונתו כיו"ר הרשות והמנכ"ל בפועל היה נתון ללחצים פוליטיים לאיוש משרות.
עוד ציין בית הדין את העדויות הנוספות מהן עלה כי עובדים שסומנו ב"מסמך איקי כהן" כ"אנשי שלומנו" המשיכו לעבוד ברשות, אף לאחר שחוזיהם הסתיימו ועל אף נקטית הליכים משמעתיים כלפיהם. לא שוכנענו, בקיומו של קשר ישיר בין "הליכי ההתייעלות ברשות" לבין פיטוריהם של השלושה, שתיפקדו כראוי, כתבו שופטי בית הדין.
הסעד הוא פיצוי למרות ההחלטה כי פיטוריהם היו שלא כדין, בית הדין לא הורה להשיבם לרשות וזאת משום שזו הפכה בינתיים לחברה ממשלתית "תוך שחלו בה שינויים ארגוניים וכן בכך שחלף זמן רב יחסית בין מועד הפסקת עבודתם, בספטמבר 2004 למועד מתן פסק הדין, מרס 2007". השופטים קבעו כי "הסעד הנכון הוא פסיקת פיצוי כספי על הפסד שכר בתקופת ארבעת החודשים האחרונים לתקופת שירותם על-פי החוזה המיוחד בהם נאלצו להיות בחופשה ללא תשלום. כמו כן פסק להם פיצוי נוסף על פיטורים שלא כדין בגובה של שתי משכורות. הרשות גם חוייבה בתשלום הוצאותיהם המשפטיות בסכום של 15 אלף שקלים לכל אחד מהעובדים.
הרשות ערערה על פסק הדין לבית הדין הארצי. בין היתר טענה כי העובדים לא הביאו ראיות לקיומם של שיקולים פוליטיים הקשורים לפיטוריהם. לטענת הרשות "מסמך איקי כהן" הומצא לשר כשנתיים לפני פיטורי העובדים ואף נכתב לפני כהונתו כמנכ"ל של שלי. עוד טענה הרשות כי הדיון בעניינם של העובדים במועצת רשות הדואר היה כדין ורציני ולעובדים ניתנה זכות הטיעון. בית הדין לטענתם, התעלם מכך שלאחר הפסקת עבודתם "לא מונה איש לתפקידיהם, דבר שהביא לרשות חסכון כספי בסך של 150 אלף שקלים לחודש".
קודם החץ ואחר כך מטרה כאמור, טענות הרשות נדחו על-ידי בית הדין הארצי. בהחלטה כתבו השופטים: עמירם רבינוביץ, יגאל פליטמן, משה אורן ואסתר פרץ כי אכן "תמונת המצב המצטיירת היא שהרשות קיבלה החלטה לפטר את העובדים בלא כל קשר ענייני למהלך של התייעלות בזמן הרלוונטי...וניסיון להצדיק את החלטת הפיטורים בטענות של צעדי התייעלות שהתגבשו ונקטו זמן רב לאחר החלטת הפיטורים. בבחינת סימון המטרה לאחר פגיעת החץ. בנסיבות אלו לא ניתן לטעון ברצינות כי ההחלטה לפטר את העובדים התקבלה מטעמים של התייעלות וצמצומים. בנסיבות אלה אין תשתית עניינית אמיתית ומוצדקת להחלטת הפיטורים ורק בשל כך דינה להתבטל".
השופטים מנו מספר "סימנים מעידים מוחשיים" לכך שהיו שיקולים פוליטיים בהחלטת הרשות לפטר את העובדים. בין היתר מנו את דוח מבקר המדינה לשנת 2001 שבו דווח על תופעת המינויים הפוליטיים ברשות הדואר. בדוח נמסר כי "רבים מהעובדים שהתקבלו והועסקו שלא על-פי הכללים המחייבים, עסקו בפעילות פוליטית או היו קרובי משפחה של אישים מהתחום הפוליטי או של עובדים בכירים ברשות, והדבר מעלה חשש כבד שהרשות קיבלה עובדים אלה משיקולים לא ענייניים והעדיפה אותם על פני מועמדים אחרים בעלי כישורים מתאימים".
כמו כן דברי הוועדה הציבורית לבדיקת מינויים בראשות השופט (בדימ.) יצחק רביבי מיום 28.5.02 שלא לאשר את מועמדותו של אברהם יצחק לתפקיד מנכ"ל רשות הדואר. הוועדה ציינה כי "מהנתונים שבפניה עולה כי 'תופעת המינויים הפוליטיים ברשות הינה תופעה רווחת במשך שנים...'."
מסמך איקי כהן - עדות בוטה עדות נוספת על מציאות המינויים הפוליטיים היא עדותו של יו"ר הרשות, יוסי שלי, שהעיד בבית הדין על "חשיבותם של שיקולים פוליטיים ברשות ועל כך שהיה נתון, בתקופת כהונתו כמנכ"ל הרשות, ללחצים פוליטים לאיוש משרות ועל קיומם של שיקולים פוליטיים בהתנהלות הרשות ". עובד נוסף, מסיקה, העיד כי "פיטוריהם של העובדים נעשו רק משום 'שלא היו משלנו' ומנגד עובדים אחרים שהיו מוכרים כ'אנשי שלומנו' המשיכו לעבוד ברשות על אף שחוזי העסקתם הסתיימו ועל אף שננקטו נגדם הליכים משמעתיים".
בית הדין ציין כי "העדות הבוטה" ביותר לקיומם של שיקולים פוליטיים בהתנהלות הרשות היא אותו "מסמך איקי כהן", שבו שורטט "דיוקנם הפוליטי" של שורה ארוכה של חברי מועצת הרשות ועובדים בכירים ברשות. "במסמך זה מאפיין כהן את אותם עובדים השייכים ל'כוחותנו' או 'לצרינו', תוך שהוא נותן בהם 'סימנים' כגון - 'טיפוס דוחה וכמובן מפלגת העבודה'; 'מסוכן'; 'לא אוהב לעבוד אבל איש המחנה הלאומי וזה חשוב'; 'כיפה סרוגה על הראש'; 'חבר מרכז הליכוד' ועוד כהנה וכהנה איפיונים כיד הגישה והסגנון הבוטים הנקוטים בידו".
מסמך איקי כהן הוא, "דוגמה קיצונית ובוטה במיוחד לעומק המציאות הפוליטית ששררה ברשות הדואר בתקופה הרלוונטית. זהו מקרה נדיר של ראיה ניצחת לעובדת קיומם של שיקולים פוליטיים ברשות, בבחינת ה'אקדח העשן' המעיד על המעשה הפלילי...מסמך איקי כהן הוא דוגמה לרמה גבוהה במיוחד של עזות מצח של עובד - אשר ככל הנראה היה הוא עצמו מינוי פוליטי - להשפיע על קידומם של 'אנשי שלומנו' ולהסיר מן הדרך את 'האחרים', כל זאת בגלוי, בכתב, ובלא כל בושה".
תרומה לביעור הנגע בית הדין הוסיף כי "המאבק בתדירות הפוליטיזציה אל מערכות השלטון של השרות הציבורי הוא ממושך ועקבי...משעה שמגיע לפיתחנו עניין שכזה, שומה על בית הדין לאמר את דברו בקול רם וברור, כפי שעשה בית הדין האזורי בענייננו וכפי שאנו מבקשים לעשות כאן. ואם תרמנו - בית הדין האזורי ואנחנו - ולו כזית לביעורו של נגע זה - דיינו".
עוד הביעו השופטים תקווה כי אותה המציאות ברשות הדואר "אינה נוהגת כיום בחברת הדואר שבאה במקום הרשות וכי הדברים שנגולו בבית הדין האזורי ובפנינו הינם בבחינת נחלת העבר".
לסיכום, פסקו השופטים כי הפיצוי שנפסק לעובדים על פיטורים שלא כדין ועל עוגמת הנפש שנגרמה להם "אינו מספק ואינו ממצה". לפיכך הם פסקו תוספת פיצוי של עוד ארבעה חודשים על החודשיים שנפסקו. כמו כן, הרשות תשא בהוצאות שכר טירחת עורך דין מטעם העובדים בסכום של 6,000 שקלים.
