12:00 בבוקר. שרדה מתקשרת אליי בבהלה, בלי הלו, בלי בוקר טוב, ומתחילה להמטיר: "למה לכולם מגיע לנסוע ולי לא? הנה, את נסעת לברלין, ליאת עברה לברצלונה ואני, שהקריירה המוסיקלית שלי מחכה לפרוץ בלונדון, עדיין מזיעה בלחות התל אביבית". כששרדה מתעצבנת צריך לספור בלב "עשרים ואחת, עשרים ושתיים" ואז להגיב.
(בלב): "עשרים ואחת, עשרים ושתיים".
"למה מזיעה? תראי איזה מזג אויר נפלא יש היום".
"עכשיו מזג האוויר נפלא, אבל עוד שניה הקיץ פה וגם אני, אני מתגעגעת ללונדון".
אני כל כך מכירה את התכונה הזאת, להאניש ערים אירופאיות ולהתגעגע אליהם כאהוב רחוק. לשכוח את זה שגם שם יש בעיות חניה, כסף ועבודה, רק עם מבטא בריטי.
"שרדה דרלינג, אולי נלך לאכול ב'תפוח אדמה' וניזכר בשווקי לונדון המגניבים?".
"אממממ..." חככה בגרונה שרדה. "תפוח אדמה? כמו בקובנט גרדן?".
"לדוגמה".
"סגרנו".
קבענו על רחוב המזללות והמסעדות בתל אביב - אבן גבירול, המשתפץ לו לאיטו. "תפוח אדמה", מסעדת מזון מהיר קטנה וצנועה בכיכובם של תפוחי אדמה רכים וממולאים, לוקחת חלק ברחוב הקולינארי הזה ומציעה בר ישיבה מעץ בפנים ושולחנות שטופי שמש בחוץ. סנאית, בעלת המקום, קיבלה אותנו בחיוך רחב. היא ועדן, בעלה, הקימו את המקום לאחר טיולים ממושכים בחו"ל ובעקבות הרצון להתחקות אחר המאכל האוניברסלי שזללו כמעט בכל נקודת עצירה: תפוח אדמה אפוי וממולא בכל טוב - גבינות, ירקות ובשרים. השניים החליטו לתרגמו לגרסה ארצישראלית ולאזרח אותו, כלומר להפוך אותו לארוחה מלאה ולפטם אותו במילויים "רציניים" כמו גולש הונגרי, פונדו שוויצרי, עוף בסלסת עגבניות, צ'ילי קון קרנה ועוד. ומכיוון שכמו שרדה, רוב השנה אנחנו אכן מזיעים בארצנו הקטנטונת, הבינו השניים שכדאי לדאוג גם למהדורת קיץ של מילויים ורטבים קרים וקלילים יותר שיפלשו לתפריט בעונה החמה, דוגמת ציזיקי יווני ושמנת עם פלפלים.
השמש הישראלית היטיבה עם שרדה והיא פיזרה חיוכים אל עבר הגברים בבר. מאחר וזוהי מסעדת מזון מהיר, קצב תחלופת האנשים המהיר זריז מאיתנו ורבים הם הגברברים שבאו לקחת ארוחת צהריים למשרד וזכו לחיוכיה של העלמה. כן, זו שלפני רגע כמעט ארזה חפציה ונסעה. אם כן, ידידיי, בהגיעכם ל"תפוח אדמה" כל שעליכם לעשות הוא להתיישב, לחייך ולבחור מה לדחוס לתפוח האדמה. אני בחרתי ב"חציל של שולה" - קרם חציל בגבינה, חציל קלוי ומגוון תוספות (22 ₪). אני הלכתי על גבינה בולגרית ועגבניות כתוספת, ולא הצטערתי. הרוטב שסנאית נסכה על הכל היה טעים ביותר, אך משופע בשום. קחו את זה בחשבון אם אתם מתכננים להיענות לחיוכיה המפתים של שרדה. היא לא בעניין של הבל פה מצחין בזמן האחרון.
שרדה בחרה בחציל ויוגורט כפרטנרים לתפוח שלה. אליהם התלוו פרוסות של עגבניות, ביצה קשה, חציל ובצל ירוק (22 ₪). אגב, הן המילוי שבחרתי אני והן זה של שרדה מסומנים בתפריט כאופציות "לייט", כלומר קלילות גזרה. באם החלטתם להדיח את הפחמימות באשר הן מתפריטכם, או שמא חשקה נפשכם בסלט רענן לצד התפוח שלכם, מציע המקום שירות הרכבת סלטים יעיל שמזכיר במקצת את הפרוצדורה באיקאה: מבקשים מסנאית טופס לסלט, מסמנים את הירקות הרצויים ומחכים. תוך כמה דקות מקבלים את היצירה הפרטית במצב צבירה קצוץ במיוחד (22 ₪), בכלי הגשה חד-פעמי מעוצב. וכן, אם אתם מתעצלים להשתרך עד לכאן יש גם שירות משלוחים.
סנאית, שמכינה את הכל במקום, הגישה לנו את היצע הקינוחים הביתיים המצומצם אל השולחן הירקרק ושטוף השמש בחוץ, שעוטר בקקטוס חינני - תפוח עץ שיכור (14 ₪), למעשה תפוח ששוחה ללא מציל ביין אדום ואגוזי מלך טחונים, וכדורי שוקולד ילדותיים שאף פעם אי אפשר להגיד להם 'לא'. בדיוק מה שהדוקטור רשם לשרדה.
לסיכום: טעים שם, נעים שם, מגוון ובריא, ולא פחות חשוב - יישאר לכם אפילו עודף לסיגריה בפיצוציה ליד.