השופטת טלמור אביבה קבעה, כי הנאשם החזיק את הטווסים שברשותו, וביניהם טווסים זכרים, בלול בסמוך לגבול עם שכניו.
כתב האישום שהוגש נגד הנאשם, פינשטיין יוחנן, קבע, כי בתאריך 6.5.07 בשעה 12:30 לא סילק הנאשם את המפגע- טווס, ממקומו במשק בית יצחק. מדינת ישראל, המאשימה, יחסה לנאשם עבירה על סעיף 112א' לחוק עזר לעמק חפר (איכות הסביבה) התשנ"ט-1999, הקובע כי אין להחזיק בע"ח באופן העלול לגרום למפגע. פינשטיין הודה בעובדות, בציינו כי יש בידו היתר ללול, ולפיו הוא רשאי להחזיק טווס במקום נשוא כתב האישום.
עד התביעה, מר דנין עוזי, המשמש כמפקח במועצה האזורית עמק חפר כ-12 שנה, ציין בעדותו כי: המחלקה הוטרינרית קיבלה הודעה ותלונות על כך שפינשטיין מחזיק בבית יצחק במשק שבו מתגורר לול עם טווסים; לאחר שהווטרינר שוחח עם הנאשם והדבר לא פתר את הבעיה, הועבר הנושא לטיפול מחלקת הפיקוח במועצה; הייתה זו עונת הייחום, והטווסים משמיעים קולות חיזוק שהפריעו לשכנים; עקב כך נמסר דוח לנאשם.
עד התביעה ד"ר לבל אודי, רופא וטרינר במקצועו, העובד במועצה אזורית עמק חפר מעל 20 שנה פרט בעדותו, כי הגיעה תלונה מהשכנה של הנאשם, לאחר מספר התראות שכבר ניתנו לנאשם, הוא לא סילק את המפגע; הנאשם נתבקש לפנות את הטווסים, לפחות את הזכרים בעונת הייחום, כי הצרחות שלהם בלתי סבירות וגרמו לפגע, ומאחר שלא עשה זאת, ניתן לו הדוח; צעקות הטווס בעונת הייחום, וגם לא בעונת הייחום, ובמיוחד קריאות של טווס זכר, מהוות בפירוש מטרד שיכול להדיר שינה משכנים.
ד"ר לבל תיאר כי ישנם בתים הגובלים בחלקת הנאשם, ואין ספק שיש מטרד רציני בתקופת הייחום. עוד ציין, כי כדי לגדל טווסים נדרש אישור ספציפי והיתר ספציפי, כיוון שזה לא ענף חקלאי מקובל, וטען כי הנאשם לא יכול להחזיק בלול עופות טווסים, ואין לו היתר לכך, והוא צריך לסלקם.
הנאשם בעדותו ציין, כי הודה בעובדות המפורטות בכתב האישום בכל הנוגע לכך שבתאריך ובשעה הנקובים החזיק טווס במקום נשוא כתב האישום; הוא גר במשק בבית יצחק; הוא הציג לביהמ"ש רישיון לניהול לול עופות לצמיתות משנת 1982; כי טווס הוא עוף שהוא רשאי להחזיק בלול עופות בהתאם לרישיון; הוא מחזיק בלול העופות גם טווסים זכרים ונקבות כאחד. עוד טען הנאשם כי המתלוננת בנתה את ביתה בשנת 96', כשהיא מודעת לזה שיש לו במשק טווסים ולול עופות. כ-20 שנה זה לא הפריע לה, ומשום מה בסופו של דבר החליטה להתלונן נגדו. הנאשם אישר בחקירתו הנגדית כי לאחר הגשת הדוח נשוא הדיון, ועדיין בעונת הייחום של הטווסים, פעל להעברת אוכלוסיית הטווסים הזכריים ממקומם בלול נשוא הדיון למקום אחר אלא שהשאיר את הטווס נשוא הדוח במקומו בלול.
ביהמ"ש בהחלטתו קבע, כי עדות עדי התביעה מהימנים ואין על כך עוררין. הדיון נוגע לשאלה האם החזיק הנאשם את בעל החי, ובענייננו הטווס, במקום נשוא הדיון, באופן העלול לגרום למפגע, והתשובה שנתן לכך ביהמ"ש הינה בחיוב. ע"פ חומר הראיות, ביהמ"ש קבע כי הנאשם החזיק את הטווסים שברשותו, וביניהם טווסים זכרים, בלול בסמוך לגבול עם שכניו, ביודעו היטב שעונת האביב (וחודש מאי הינו מחודשי האביב), זו עונת ייחום הטווסים, ובעונת ייחום זו משמיעים הטווסים הזכרים צרחות צווחות וצעקות בקולי קולות, בגובה בלתי סביר אשר גורם למפגע ולמטרד סביבתי קשה ביותר הפוגע קשות במנוחת שכניו.
לא בכדי פנו ד"ר לבל ומפקח מטעם המועצה המקומית עמק חפר מס' פעמים לנאשם עובר למועד רישום הדוח נשוא הדיון, בביקורים חוזרים ונשנים שערכו במשקו וביקשוהו לפנות את המפגע ולסלקו. הנאשם עצמו, שהיה מודע לצרחות וצווחות הזכרים בעונת הייחום בחודשי האביב, אף מצא לנכון לפעול ולמלא דרישת הוטרינר ד"ר לבל ומפקח המועצה המקומית לסילוק המפגע, אלא שעשה זאת חלקית בלבד, והעביר את אוכלוסיית הטווסים הזכרים למקום אחר במשקו, מקום המרוחק מגבול משקו עם גבול משק שכניו כאמור, אלא שמצא הוא לנכון להשאיר טווס זכר אחד באותו מקום בו היה עם יתר הטווסים טרם העברתם וזאת בסמוך למגורי שכניו, ובכך לא סילק המפגע כולו כנדרש.
בביקור שנערך במקום נמצא כי עדיין טווס זכר זה נמצא במקום נשוא הדיון ובעונת הייחום, ולא הועבר ע"י הנאשם למקום אחר במשק הנאשם יחד עם יתר הטווסים ועדיין המפגע והמטרד קיים. משכך, ובצדק, נרשם הדוח נשוא הדיון לנאשם, שיכול היה בקלות רבה וברצון טוב לסלק את המפגע כפי שנדרש, הכול כפי שעשה שעה שהעביר את רוב הטווסים הזכריים, פרט לטווס הזכר נשוא הדוח, מהמקום בסמוך לגבול שכניו למקום אחר במשקו שבו הם לא יהוו מפגע. בית המשפט קבע, כי קשה להבין מדוע בחר הנאשם לסלק חלק מהמפגע בלבד ולא את המפגע כולו כפי שנתבקש. נראה כי סכסוך מתמשך בין השכנים הוא זה שעומד בבסיס התנהלות הנאשם, וחבל שכך הדבר. לפיכך, הנאשם הורשע בעבירת כתב האישום לפי סעיף האישום המיוחס לו.
