העיתונאי שלום רוזנפלד הלך הערב לעולמו בשיבה טובה. בן 94 היה במותו. מועד הלוויה טרם נמסר.
הוא נולד במזרח פולין (ווהלין), בעיירה טארגוביצה. סיים את לימודיו היסודיים והעל-יסודיים בבתי ספר ממלכתיים בפולין. בסוף 1934 עלה ארצה בעליית הסרטיפיקאטים, על-מנת ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים. באותה שנה החל בפעילותו העיתונאית בעיתון היומי הירדן, בעריכתו הראשית של פרופ' יוסף קלויזנר.
למד פילוסופיה, היסטוריה, ספרות עברית ומדע המדינה, אך עזב את הלימודים לאחר שנתיים - עקב פעילותו המחתרתית בימי המנדט ומינויו למפקד פלוגות הגיוס של בית"ר בגליל העליון. בראש פינה היה מפקד הפלוגה שבה שירת בן עירו, שלמה בן-יוסף, עולה הגרדום הראשון בארץ ישראל. רוזנפלד המשיך בפעילותו העיתונאית בהמשקיף, חירות וידיעות אחרונות, למעט תקופות בהן נאסר לכמה חודשים, לסירוגין, בבתי סוהר ובמחנות-מעצר שהקימה ממשלת המנדט (רמלה, יפו ולטרון), בעוון השתייכות לארגון הצבאי הלאומי. נשוי לאילנה לבית אקשטיין. אב לבת, תמר. בפברואר 1997 נפטר בנו, יורם, ממחלה קשה.
רוזנפלד נמנה עם מייסדי עיתון מעריב ב-1948. מילא בו את התפקידים הבאים: עורך חדשות, כתב פרלמנטרי, ראש המערכת בירושלים, סגן עורך במשך כ-15 שנה, עורך ראשי במשך שש שנים. ב-1980 פרש מהעריכה, אך ממשיך בכתיבה פובליציסטית.
שימש בתפקיד הכתב בארץ ישראל במשך 10 שנים, של העיתונים ביידיש: פארווערטס (ניו-יורק), אידישע צייטונג (בואנוס איירס) ואחרים. נשלח לשנת שליחות במזרח אירופה, ושימש עורך השבועון בפולנית טריבונה נארודובה, קראקוב, פולין (1939-1938). ב-1967 ייסד, יחד עם מאיר וייסגל, את פרס איציק מאנגר ליצירה ספרותית ביידיש, ומאז הוא מקיים, מדי שנה, את טקס חלוקת הפרס ועומד בראשו. ייסד, יחד עם פרופ' דב סדן, את ארכיון איציק מאנגר בבית הספרים הלאומי באוניברסיטת ירושלים.
ייסד ב-1983 את התוכנית ללימודי עיתונאות באוניברסיטת תל אביב, ולימד במסגרתה עד 1997. בנוסף, הקים באוניברסיטת תל אביב את המכון לחקר העיתונות היהודית בעולם, ומרכז מידע ממוחשב לתקשורת. המכון מוציא לאור פעמיים בשנה את כתב העת קשר ופרסומים אחרים, מחקרים וביבליוגרפיות.
במשך עשרות שנות פעילותו העיתונאית, פרסם אלפי מאמרים (רבים מהם בלא חתימה, בטור המאמרים הראשיים), בנושאים פוליטיים וחברתיים, פובליציסטיקה ומסות בענייני ציונות ותרבות, ומאמרים מקצועיים בנושא תקשורת המונים בכלל ועיתונות בפרט. הרצה בפורומים שונים בארץ ובחו"ל, בעניינים פוליטיים ובנושאים מקצועיים. הופיע פעמים רבות כמנחה ופרשן ברדיו ובטלוויזיה. היה חבר בצוות הקבוע של תוכנית הסאטירה הראשונה בקול ישראל (שלושה בסירה אחת).
כתב מספר ספרים וחוברות:
1) לכבוש את ההר, ספר על הרוג המלכות מראש פינה, שלמה בן-יוסף;
2) שש השנים הללו, על מלחמת העולם השניה;
3) תיק פלילי 124, על משפט גרינוולד-קסטנר;
4) פרטי בהחלט, פיליטונים בקול ישראל;
5) אצלנו, תגובות קצרות ואפוריזמים (שני ספרונים);
6) זוית חדה, מבחר מאמרים ופיליטונים ממעריב;
ספרים שערך: אלבום תל אביב, עיתונות יהודית שהיתה (מאסף), וכותרת ראשית, בהוצאת מעריב. כמו כן תירגם מספר ספרים.
רוזנפלד היה חתן פרס סוקולוב לעיתונות לשנים 1975-1972; קיבל את פרס ישראל לעיתונות ב-1986; בעל תואר יקיר בית התפוצות מיוני 1989, לאחר שבמשך שנים שימש חבר הנהלתו המורחבת; קיבל את פרס בית שלום עליכם ב-1992; הוענק לו התואר אזרח כבוד של העיר תל אביב באוקטובר 1993; קיבל תואר ד"ר כבוד לפילוסופיה, מטעם מכון ויצמן למדע בנובמבר 1993.
