מבוכה באמצע השמחה. רק לפני כמה ימים נישא בשעה טובה חתן חרדי מלייקווד שבניו-ג'רזי. אולם התברר שהשעה הטובה לא ממש הייתה מוצלחת.
בשעה בה סעדו משפחות המחותנים את סעודת השבת החגיגית בבית החתן, מצאה אמו של החתן את טבעת הקידושין אותה אמור היה לתת בנה לאשתו הטרייה.
מציאת הטבעת עוררה בהלה. הנוהג הוא שהורי החתן מקנים לו את הטבעת וכך היא נהפכת להיות שלו. ההלכה מחייבת קידושין דווקא בטבעת שהיא קניינו של החתן, ולמרבה המבוכה כי ההורים היקנו לבנם בטעות את טבעת האם.
השאלה שהתעוררה היא האם חל הקניין או שמא כיוון שלא היה בדעת האם להקנות את טבעתה שלה, אלא את טבעת כלתה לעתיד, לא חל הקניין.
הרבנים בסעודת המצווה פסקו כי הספק שהתעורר אינו מאפשר קיום סעודת שבע ברכות, ובתום הסעודה בירכו את ברכת המזון באופן הרגיל, שלא כנהוג בשבעת ימי המשתה של חתן וכלה, וזאת מחשש לאמירת ברכות לבטלה.
במוצאי השבת נדרש לשאלה זו בטלפון ר' מאיר ברנדוף, מרבני הבד"ץ. הוא השיב לשואלים כי טוב נהגו כאשר נמנעו מלברך שבע ברכות. בפסק ההלכה שנתן, קבע כי על החתן לקדש שנית את אשתו, ולחגוג איתה שבעה ימים נוספים של שבע ברכות.