במסגרת המחקר, צוות החוקרים גייס 451 חולים עם פלאק-פסוריאזיס שפגע לפחות ב-10% מגופם וחילק אותם למשתתפים שקיבלו את התרופה החדשה ולמשתתפים שקיבלו פלצבו (תרופת דמה שאינה מכילה חומר רפואי אך מבחינה פסיכולוגית משפיעה כתרופה). שלוש קבוצות של חולים קיבלו ISA247 אך במינונים שונים.
החוקרים חיפשו אחר ירידה של 75% במה שנקרא אזור הפסוריאזיס ואינדקס חומרת הפסוריאזיס (PASI 75).
הם גילו כי לאחר 12 שבועות של טיפול, 47% מהחולים שקיבלו את המינון הגבוה ביותר של ISA247 השיגו את מה שנקרא PASI 75. חולים שקיבלו מינונים נמוכים יותר הגיעו לשיפור של 25% או של 16% בניקוד ה-PASI. בקרב החולים בקבוצת הפלצבו, רק 4 מבין 115 השיגו PASI 75.
ISA247 היא תרופה אורלית לטיפול בפסוריאזיס משום שהיא יעילה, סבילה ביותר ובעלת השפעות מטבוליות מינימליות, כתבו החוקרים.
בנוסף, מאחר וההשפעות של התרופה קשורות למינונים של התרופה ניתן לבצע טיטור (תהליך שבו מוסיפים תמיסה בריכוז ידוע לתמיסה בריכוז לא ידוע) וכך להתאים אותה על-פי תגובת החולים והסבילות שלהם לחומר ללא סיכונים מופרזים מההשפעות השליליות.
מומחים בתחום מאמינים כי יש להגיע לתוצאות דומות לניסוי במחקרים ארוכי טווח ולהשוות אותן לתרופות אחרות לטיפול בהפרעה.
ISA247 יכולה, לדבריהם, להציע אומנם יתרון בהשוואה לציקלוספורין, אך עדיין צריך להעריך את פרופיל היעילות והבטיחות שלה במסגרת מחקרים מקיפים וארוכי טווח. עוד אמרו כי יש לבצע ניסויים במצבים אמיתיים וציינו כי הניסוי הנוכחי עדיין קצר מדי כדי להוכיח את בטיחות התרופה מאחר ורוב החולים יאלצו להשתמש בה לאורך זמן רב כדי לשלוט בפסוריאזיס.
הסיכון לרעילות כרונית של הכליות הנוצר כתוצאה ממדכאי קלצינורין עולה עם משך הטיפול ולא ניתן לנבא אותו בצורה אמינה בעזרת מידע קצר טווח.
