בית המשפט המחוזי בתל אביב מתח ביקורת נוקבת בחריפותה על הרשעתה בתקיפת תלמידיה של מורה מראש העין. בהחלטה לזכותה כתבו השופטים כי במשפטה "נחצה הגבול עד כדי פגיעה בזכויותיה".
בית משפט המחוזי בתל אביב זיכה (יום ב', 28.4.08) את יהודית ורדיגר מורה לכיתות א-ג בבי"ס צורים בראש העין. ורדיגר הורשעה בכתב אישום שהוגש נגדה ביוני 2003 בו הואשמה כי תקפה תלמיד מכיתה א', דחפה אותו, ובמקרה אחר בעטה בו כששכב על הרצפה. עוד הורשעה בתקיפת שלושה תלמידים נוספים כשצבטה אותם.
הילדים נחשפו ללחצים בא-כוחה עו"ד ישי שריד טען בערעור שהגישה כי בית המשפט לא התייחס לראיות על "מעורבות עמוקה ביותר של אם התלמיד בהפצת שמועות והובלת מהלכים עד להגשת כתב האישום נגדה". הרקע לכך טענה ורדיגר, התנגדות האם לכך שהיא תלמד את כיתת בנה. ורדיגר טענה עוד כי החקירה נגדה נוהלה ברשלנות "ולא על-פי כללי חקירת קטינים. התקיימו שיחות ומפגשים רבים בין הקטינים, הוריהם וצוות בית הספר כאשר הילדים היו חשופים ללחצים ולהשפעות פסולות". היא אף טענה כי עדויות הילדים היו "מזוהמות" ולא ניתן היה לתת בהן אמון וכי בית המשפט נתן משקל ראייתי משכנע לעדויות הילדים למרות "אי בהירויות, סתירות רבות ובלתי מוסברות, חוסר סבירות בולט ושקרים". הראיה לקושי שהתעורר עקב "זיהום הגירסאות", חקירת הילדים התנהלה גם בבית המשפט.
חוקרת משטרה לא מיומנת כאמור בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל את טענותיה של ורדיגר וזיכה אותה. בהחלטה כתבה השופטת תחיה שפירא כי זיהום החקירה לא קיבל משקל ראוי בהכרעת הדין. החשש לזיהום הגירסאות מקורו לדבריה בשני גורמים: "הפצת שמועות, העברת אינפורמציה, שיחות בין הורים ותלמידים ותִּשאוּל פּרטִי שבוצע על-ידי...וזאת החל מיום האירוע הנטען כלפי התלמיד וּבמשך שבועות, גם תוך כדי חקירת המשטרה".
מקור נוסף ל"זיהום": "חקירה משטרתית בעייתית, ש'התנהלה בעצלתיים' לאורך שבועות, כשהקטינים נחקרים מעת לעת, על-ידי חוקרת משטרה, שאינה מיומנת בחקירת ילדים צעירים כל-כך וּבנסיבות חריגוֹת".
השופטת הוסיפה כי החלטת בית המשפט כי אין בבעייתיות זו כדי להשפיע על אמינות גירסאות העדים, אינה מקובלת עליה. לדבריה השיחות בין ההורים "בהרכּבים שונים וּבנוכחות ילדים ותִּשאוּלים של הילדים שנחשׂפו לשמועות על אירועים אחרים וישנים, שעַד אז לא נשמע זִכרם ולא דוּבּר בהם, כאשר הרוּח החיה ו'הגורם המניע להגשת התלונות' היא גב' מ.- כל אלֶּה מהווים בסיס לחשש ממשי כי גירסאות שנמסרו על-ידי הילדים וההורים לאחר זמן, בחקירות משטרה, נגוּעות בזיהום. על כך מתווספת החקירה החריגה והמתמשכת, שהתבצעה בנוכחות ההורים, ולא בתנאים 'סטריליים'".
ביהמ"ש לא עשה את חובתו חקירת קטינים כתבה שפירא "מחייבת תנאֵי רקע מרגיעים ואווירה מפחיתת-מתח, שלעיתים מצדיקה נוכחות ההורים. בנסיבות של חקירה רגילה אין בכך כדי לפגום בגירסת הקטין. אולם על-רקע המעורבוּת ההוֹרית והחשׂיפה המוקדמת לשמועות נוספות, וּבמיוחד כאשר ההורים נחקרו בעצמם בפּרשׁה - דומני כי אפשרות הזיהום היא ממשית, וּמחייבת זהירות-יתר מסקנתי היא, איפוא, כי החשש הממשי לזיהום החקירה לא פּג".
גם אם "העדת קטין צעיר בבית המשפט דורשת רגישוּת, התחשבות וסבלנות, המחייבות לעיתים גמישׁוּת בסדרי הדין", בסופו של דבר, הוסיפה השופטת, "אין לשכוח כי במשפט פלילי עסקינן, ועל בית המשפט להקפיד שלא לעבור את הגבול עַד כדי פגיעה בזכויות הנאשם. סבורני, כי במקרה שבפנינו - גבול זה נחצה, לפחות בחקירותיהם של חלק מִן הילדים, במשטרה וּבבית המשפט. לפיכך, ועל-רקע החשש ל'ניקיון' הגירסאות מלכתחילה, על בית המשפט קמא הייתה מוטלת חובה מוגברת של זהירוּת בקביעת ממצאים עובדתיים על-יסוד עדויות אלו. מעיון בהכרעת-הדין, על-רקע החומר הראָייתי הנוגע לכל אחד מִן האירועים נשוא הערעור, שוכנעתי כי לא כך נעשָׂה".
שימוש ב"הסתברות" השופטת קבעה כי לא ניתן היה להגיע למימצאים עובדתיים ברורים על סמך עדויות הקטינים ולכן לא ניתן היה להרשיע את המורה "ברמת הודאות הנדרשת בפלילים". כמו כן "בחלק מהמקרים הגיע בית המשפט קמא למסקנות עוּבדתיות על-בסיס הנחות שבהיגיון או השׁערות, שלטעמי אינן נקיות מִספֵקות. במקומות אחרים הכריע בין שתי גירסאות סותרות בדרך של העדפת האחת על האחרת, תוך שימוש בדרך ה'הסתברות' וּללא הנמקה ממשית המבוססת עובדתית. בכך נתפס בית המשפט קמא לכלל טעות".
שופטי בית המשפט המחוזי דבורה ברלינר זאב המר ותחיה שפירא קבעו כי התביעה לא הוכיחה מעל לכל ספק סביר כי המורה ביצעה את העבירות המיוחסות לה ועל כן יש לזכותה מחמת הספק משלושה אירועים הנוגעים לחלק מהקטינים ולזכותה זיכוי מלא מעבירת התקיפה בנוגע לקטין נוסף.
